בית הדין הארצי: לא מן הנמנע שהעובד הוא העד היחיד להתרחשות התאונה, ומטבע הדברים יש לו אינטרס שיכירו בה כ'תאונת עבודה'
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה בתאונה שהתרחשה בביתה של התובעת כתאונת עבודה. מדובר בדיון משפטי בעל רלוונטיות רבה בעידן הפוסט-קורונה, בו רבים העובדים שעדיין ממשיכים ואף ימשיכו בעתיד לעבוד באופן חלקי או מלא מביתם.
בית הדין הארצי לעבודה הבהיר בשנת 2002 בפרשת ברדה [עב"ל 104/99] כי "לא מן הנמנע שהמבוטח יהיה בגפו בביתו בעת אירוע התאונה, כשהוא העד היחיד להתרחשותה ושמטבע הדברים הוא בעל העניין בהכרה בה כ'תאונת עבודה'. אולם באלה בלבד אין די כדי לשלול את עצם ההכרה בהתרחשותה של תאונת עבודה במהלך העבודה בבית ובמסגרתה".
ואכן, כשנשאלה בחקירתה אם יש לה ראיה לכך שבמועד אירוע התאונה היא אכן עבדה כפי שטענה, השיבה התובעת: "יש שלושה דברים: יש את המילה שלי זו מילתי, עדי הוא בורא עולם, והבת שלי שלא תהיה מעורבת בדבר הזה מתוך רצון לשמור עליה".
תופעה נפוצה בחיי העבודה
הכל החל כאשר התובעת החליקה בחדר של בתה על הרצפה עליה היה סבון נוזלי, נחבלה בכפות הידיים, ולאחר מכן עברה ניתוח לקיבוע שבר שורש כף היד. בעקבות דחיית תביעתה לתשלום דמי פגיעה מהביטוח הלאומי, עתרה התובעת לבית הדין לעבודה להורות לו להכיר באירוע כתאונת עבודה.
בית הדין ציין בפסק דינו שהפסיקה כבר הכירה בעבר בכך שהבית עצמו עשוי לשמש לא רק למטרת מגורים אלא גם למטרת עבודה.
בנוסף הוכרה בפסיקה התופעה של "עבודה מהבית" (Homework), בין כשלעצמה ובין כסוג של עבודה מרחוק (Telework) כתופעה נפוצה בחיי העבודה. זאת גם כאשר היא מבוצעת על ידי עובדים שכירים וגם כאשר היא מבוצעת על ידי עצמאים שמנהלים עסק מלא או חלקי בביתם.
גם פעולות נלוות
בית הדין הארצי לעבודה פסק בזמנו בפרשת ברדה שבמקרים אלו ההכרעה אם מדובר בתאונת עבודה "תיעשה לא על פי זירת התרחשותה של התאונה או מיקומה, כי אם לנוכח נסיבותיו הספציפיות של המקרה הקונקרטי וקביעת קיומו – או אי קיומו – של הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין עיסוקו של המבוטח", כלשונו.
במקרה הנוכחי, מדובר בעצמאית שעבודתה מתחלקת בין אולפני הרצליה לעבודת כתיבה במשרד שבביתה. בשונה מעבודתה באולפנים, עבודת הכתיבה בבית לא מתבצעת בימים קבועים ולא באופן מסודר.
בפרשת ברדה הובהר שכדי שאירוע יוכר כתאונת עבודה כשמדובר בעצמאי, עליו להוכיח שהפעולה שביצע בקרות התאונה נעשתה תוך כדי עיסוקו ולצורך עיסוקו במשלח ידו, גם אם זו רק פעולה הנלווית לעיסוקו.
ניגשה לחדר של הבת
לטענת התובעת היא ישבה בחדר בביתה המשמש כמשרד ועבדה על המחשב, וכשניגשה להביא את הטלפון הנייד מחדרה של בתה לצרכי עבודתה – החליקה בחדרה ונחבלה.
לאחר שבחן את העדויות והראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין שהתובעת עמדה בנטל להוכיח שהתאונה אכן אירעה תוך כדי ובעקבות עבודתה – כלומר שקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין עיסוקה.
כך התקבלה התביעה, האירוע הוכר כ"תאונת עבודה" המזכה אותה בדמי ביטוח עבור הפגיעה, והביטוח הלאומי חויב לשלם לה 5,000 שקל עבור הוצאות משפט.
