ראשי»כתבות פופולריות»הועסקה בעבודה זמנית, תקבל פיצוי בגלל אי עריכת שימוע בתום ההעסקה
הועסקה בעבודה זמנית, תקבל פיצוי בגלל אי עריכת שימוע בתום ההעסקה
מעסיקולוג14:34
בית הדין לעבודה: "מטרת השימוע איננה רק לאפשר לעובד לנסות ולשכנע את המעסיק להמשיך את העסקתו, אלא גם לאפשר לעובד להיפרד ממקום העבודה בצורה מכבדת"
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק השבוע פיצוי בגובה 7,500 שקל בגין אי עריכת שימוע לעובדת שהועסקה בעבודה זמנית ברשות האכיפה והגבייה.
"מטרת השימוע איננה רק לאפשר לעובד לנסות ולשכנע את המעסיק להמשיך את העסקתו, אלא גם לאפשר לעובד להיפרד ממקום העבודה בצורה מכבדת", ציין בית הדין בהחלטתו. "הדבר נכון גם ביחס לעובד המועסק בחוזים לתקופות קצובות וקצרות, המתחדשים מעת לעת".
לעובדת הובהר לפני החתימה על ההסכם שהוא לא יחודש בתום התקופה, אך בית הדין בכל זאת ראה באי עריכת שימוע הפרה של חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי העבודה, במיוחד כשהמעסיק הוא המדינה.
העובדת התקבלה לעבודה ברשות האכיפה והגבייה לתקופת ניסיון כממלאת מקום, ועבודתה הוסדרה על פי חוזה מיוחד לתקופה קצובה. היא החליפה שוב ושוב עובדות שיצאו לחופשת לידה, ובכל פעם נחתם חוזה עבודה זמני חדש. כך עברה העובדת מתפקיד לתפקיד במשרות זמניות שהוגדרו כמילוי מקום.
על פי הוראות התקש"יר, לא ניתן להעסיק עובד במילוי מקום לתקופה שמעבר לשנה. בתום תקופת העסקה על פי חוזה מיוחד, הסתיימה העסקה מבלי שנערך לה שימוע.
"ניתן להבין את ציפיית העובדת לשימוע"
"ממכלול הראיות עולה כי העובדת מיצתה את משך התקופה המרבית על פי התקש"יר להעסקה כממלאת מקום", קבע בית הדין.
לגרסת המדינה לא היה צורך לקיים שימוע לעובדת, כיוון שנאמר לה מספר פעמים בעל פה ובכתב שזהו תפקידה האחרון, והדבר מהווה למעשה תחליף לשימוע, ובכל מקרה לא היה בקיומו של שימוע כדי לגרום לחידוש יחסי העבודה בין הצדדים.
"טענה זו אינה מקובלת עלינו", הבהיר בית הדין. "גם אם נצא מהנחה, כפי שקבענו לעיל, כי הוסבר לעובדת שהחוזה האחרון לתקופה קצובה הינו סופי וכי לא ניתן יהיה להאריכו עוד, הרי שלנוכח נסיבות ההעסקה של העובדת, שנמשכה כשנה ו-8 חודשים, על פי חוזים לתקופות קצובות וקצרות יחסית שהוארכו על פי בקשות מיוחדות של העובדת ואף בהתחשב בנסיבותיה האישיות – ניתן להבין את הציפייה שלה לקיום שיחת שימוע".
בית הדין התרשם שבשל קשיי השפה של העובדת, היא לא הבינה את תוכן חוזי העבודה עליהם חתמה מעת לעת, ושהמונחים וההגבלות שחלו על העסקתה על פי חוזים אלה שמקורם, בין היתר בהוראות התקש"יר, היו זרים לה.
"נדגיש כי מדובר בעובדת שאיננה ילידת הארץ ואשר במועדים הרלבנטיים, כך לטענת המדינה, אף לא שלטה בשפה העברית באופן מלא, ודאי שלא בתוכנם של מסמכים משפטיים שהופקו מעת לעת על פי הוראות התקש"יר אשר כותרותיהם אינן מדברות בעד עצמן", ציין בית הדין. "בנסיבות אלה ובמיוחד בשים לב לנסיבות האישיות של העובדת… נראה כי היה מקום לקיים לעובדת שיחת שימוע. שיחה שבמהלכה ניתן היה להבהיר לה בשפה מובנת מדוע (ההדגשה במקור – מעסיקולוג) לא ניתן להמשיך ולהעסיק אותה וכן לשמוע את טיעוניה בעניין זה. זאת להבדיל מעצם ציון העובדה כי לא ניתן יהיה להמשיך את חוזה העסקתה".
בשל אורך תקופת ההעסקה של העובדת שהינה קצרה יחסית, ובשל העובדה שהובהר לה מראש שככל הנראה העסקתה לא תוארך – הפיצוי הועמד על 7,500 שקל.
