העובד טען שבזימון שנמסר לו הוצגו טענות חמורות, שפלות ונבזיות, חסרות כל בסיס עובדתי ותלושות מהמציאות, החורגות מביקורת לגיטימית
האם מכתב הזימון לשימוע אותו קיבל העובד ממנהל החברה מהווה פרסום לשון הרע? בשאלה זו נדרש לאחרונה לדון בית הדין לעבודה בתל אביב.
כחמש וחצי שנים לאחר תחילת העסקתו, יצא העובד לחופשה בחו"ל. ביום בו שב למקום העבודה, קיבל זימון לשימוע לפיו נשקלים פיטוריו בשל אלימות מילולית כלפי עובדים, עישון סמים במהלך עבודה, אי רישום מדויק של שעות עבודה בפועל, וכן יציאה לחופשה ללא אישור מראש.
מכתב הזימון נמסר לעובד במסירה אישית, ועל אף שהתבקש לפתוח אותו כשיהיה בביתו – הוא פתח אותו במקום העבודה והלין על תוכנו, כאשר נכח במקום עובד אחר.
לטענת העובד, במכתב הזימון שנמסר לו הוצגו טענות חמורות, שפלות ונבזיות, חסרות כל בסיס עובדתי ותלושות מן המציאות – החורגות מכל ביקורת לגיטימית של מעסיק, ומהוות לשון הרע.
עוד טען העובד שהאשמות אלו הועלו על הכתב, ונטענו גם בשימוע עצמו בנוכחות אמו ועורכת הדין של החברה, ואף פורטו בפני עובדי החברה בעל פה טרם השימוע עצמו – ומכאן שמדובר בפרסום לשון הרע.
לטענתו הדבר נעשה מתוך כוונת זדון ורצון מובהק לפגוע בו, וכן מתוך ניסיון ל"דוג" מידע שישמש בסיס לפיטוריו. את תביעתו בגין לשון הרע העמיד על כ-140 אלף שקל.
המעסיק טען להגנתו שהעובד הוא שבחר להלין על תוכן המכתב בפני עובדים אחרים, והוא שצירף את אמו לפגישת השימוע, ואף התעקש שתישאר בה. בנוסף, טען המעסיק שהמכתב נמסר לעובד עצמו באופן אישי, ולא פורסם בשום אופן או צורה אחרת.
במעטפה סגורה
בית הדין ציין בהחלטתו שספק בעיניו אם אכן חוק איסור לשון הרע רלוונטי לתכנים של מכתב או מייל שנשלח בין מעסיק לבין עובד המועבר אליו ישירות בצינורות המקובלים, גם אם הדבר נעשה בשעת כעס.
עם זאת, לצורך הדיון הסכים לצאת מנקודת הנחה שעצם הדברים שנכתבו בזימון לשימוע מהווים באופן אובייקטיבי דבר מה אשר עשוי להשפיל את העובד, לבזותו ולפגוע באפשרויות העסקתו לעתיד.
"לא שוכנענו כי תוכן המכתב פורסם על ידי המעסיק בפני עובדים אחרים שלו", פסק בית הדין לאחר שבחן את הראיות ואת העדויות שהובאו בפניו. "העובד נקרא על ידי המנהל החוצה, ואז ורק אז ניתן לו המכתב, במסירה אישית, כשהוא במעטפה סגורה. זאת ועוד, המנהל ביקש מהעובד לפתוח את המעטפה בבית, כפי שהעיד העובד עצמו, אולם הוא פתח אותה בכל זאת בעבודה".
בית הדין ציין בהחלטתו שלמרות שנפלו פגמים במהלך השימוע, אין מדובר ב"פגמים היורדים לשורשו של עניין", ולכן לא נפסק לו פיצוי בשל כשלים אלו.
