ראשי»כתבות פופולריות»עובדת בהיריון זוּמנה בעל פה לשימוע בהתראה קצרה, נפסק שהמעסיק נהג כדין
עובדת בהיריון זוּמנה בעל פה לשימוע בהתראה קצרה, נפסק שהמעסיק נהג כדין
מעסיקולוג8:00
ההיעדרויות התכופות של העובדת והחשש שלאחר מכן יהיה קושי להשיג אותה, הצדיקו את התנהלות המעסיק
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לפני כשבועיים את כל הטענות שהועלו על ידי עובדת חדשה כנגד חברה שפיטרה אותה בעודה בהיריון.
העובדת טענה שפוטרה בעקבות ההיריון, ושהשימוע לא נערך כדין מאחר שזוּמנה אליו בעל פה ובהתראה של יום אחד בלבד. זאת בעוד שעל פי כללי הפסיקה לעריכת שימוע – יש לזמֵן עובד לשימוע בכתב, עם פירוט מלא של הנימוקים בגללם נשקלים פיטוריו, הצגת אסמכתאות לאותם נימוקים, ותוך מתן התראה סבירה כדי לאפשר לו להיערך לשיחה.
"אמנם העובדת זומנה לשימוע יום לפני מועד עריכתו, וניתן לראות בכך פגם, שכן ייתכן שפרק זמן של 24 שעות אינו מספיק כדי לאפשר לעובד להתכונן לשימוע", ציין בית הדין בהחלטתו. "אולם במקרה שלפנינו היו נסיבות שהצדיקו זאת, נוכח ההיעדרויות התכופות של העובדת מהעבודה, והחשש שמא יהיה קושי להשיג אותה אחר כך. בנוסף, העובדת הייתה יכולה לבקש לדחות את מועד השימוע אף בשימוע עצמו, ולא עשתה זאת. על כן, אין אנו רואות כי נפל פגם מהותי בהליך של השימוע שנערך לעובדת".
העובדת הועסקה במשך כ-4 חודשים כנציגת שירות לקוחות צ'אט, בחברה העוסקת בשיווק דיגיטלי ובמתן שירות לקוחות אינטרנטי. היא עבדה חמש משמרות בשבוע, שמתוכן 4 משמרות מהשעה 17:00 ועד השעה 1:00 בלילה.
כחודש לאחר תחילת העסקתה, הודיעה העובדת לחברה שהיא בהיריון. במשך תקופת העסקתה הקצרה, היא יצאה ל-7 ימי חופשה ו-13 ימי מחלה, והמציאה אישורים לגבי 8 ימי מחלה בלבד.
בעקבות כך, היא זומנה בעל פה על ידי הממונה עליה לשימוע, שמועדו נקבע ליום למחרת. למחרת השימוע, הוחתמה העובדת על פרוטוקול השימוע. כשבוע לאחר מכן נשלחה לעובדת בדואר הודעה על סיום העסקתה בחברה, ולמחרת נשלחה הודעה זהה במייל.
בחילות וסחרחורות
בכתב התביעה טענה העובדת שבעקבות ההיריון היא החלה להרגיש בחילות, סחרחורות וחולשה כללית מדי פעם, ולכן נזקקה למנוחה רבה יותר מאדם רגיל בשגרת עבודתו.
נטען שהיא ביקשה אישור מראש ועדכנה את נציגי החברה כהיתה זקוקה לצאת מהעבודה מוקדם יותר או להגיע לעבודה מאוחר יותר עקב תחושות חולשה וסחרחורת, ושקיבלה אישורים לכך בעל פה.
עוד טענה העובדת שהיא לא היתה מודעת לכך שהשיחה שנערכה לה מהווה שימוע לפני פיטורים, ושהבינה זאת רק בדיעבד מתוך סיכום השיחה.
"חיסון מפני פיטורים"
החברה טענה להגנתה שהעובדת איחרה לעבודה ויצאה מוקדם ללא קבלת אישור, ואף נעדרה בתכיפות גבוהה ללא הצגת אישורים רפואיים וללא הסברים סבירים.
כך, למשל, יום אחד יצאה לאחר ארבע שעות עבודה, ולא שבה במשך שישה ימים. עם חזרתה לא הציגה העובדת אישור רפואי, והסבירה שנעדרה כי לא הרגישה טוב.
נטען שהעובדת פוטרה בעקבות הפרות אמון ועבירות משמעת חוזרות ונשנות, התנהגות חסרת אחריות וזלזול בחברה, ולאחר שככל הנראה סברה כי שהודעתה לחברה על דבר הריונה "תחסן" אותה מפני פיטורים.
החברה טענה שבהגשת תביעה זו, עושה העובדת שימוש לרעה בהליכים משפטיים ובזכויות הניתנות לנשים בהיריון.
לא נוצרה הזדמנות
בנוגע לאופן בו נערך השימוע ונמסר לעובדת מכתב הפיטורים, הסבירה החברה שבעקבות היעדרות העובדת מהעבודה במשך זמן רב, לא נוצרה הזדמנות למסור לה בכתב את הזימון לשימוע, ולכן נמסר בעל פה.
לאחר ששבה מחופשת מחלה נוספת, היא הוזמנה לשיחת שימוע שהתקיימה יום למחרת. בשלב זה, כך נטען, העובדת היתה מודעת לחוסר שביעות רצון החברה מהיעדרויות ללא אישור, ומההתנהלות המזלזלת כלפי מקום העבודה.
לטענת החברה, בשימוע הסכימה העובדת שעליה לקחת את עבודתה יותר ברצינות, והביעה הבנה לכך שחוסר רצינותה וחיסוריה הרבים ללא אישור רפואי גורמים לבעיה תפקודית של החברה ומשליכים ישירות על מידת האמון בה. לאחר שבוע בו לא חל שינוי בהתנהגותה הוחלט לפטר אותה.
מאחר שהעובדת שוב נעדרה מהעבודה, ולא הודיעה על ימי מחלה, מכתב הפיטורים נשלח אליה בדואר רשום. העובדת סירבה לקבל אותו, ולכן יום למחרת נשלח אליה מכתב פיטורים גם באמצעות המייל.
ההיריון – שיקול לפיטורים?
בית הדין לעבודה התרשם שעדות נציגי החברה היתה אמינה, לעומת עדות העובדת שהיו בה לא מעט אי דיוקים, היא לא זכרה פרטים רבים, וההתרשמות הכללית ממנה היתה של חוסר אמינות.
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין שהיריון העובדת לא היווה שיקול לחובתה במהלך פיטוריה, מאחר שהיא פוטרה בשל חוסר שביעות רצון מהתנהלותה, וכן בשל מוסר העבודה הירוד שלה.
"בהתחשב בתקופת עבודתה הקצרה, העובדת נעדרה מהעבודה פעמים רבות, ואף בחלק מהמקרים לא המציאה אישורים בהתאם ולא הצדיקה את היעדרויותיה. היא לא הודיעה מראש לחברה על היעדרויותיה או איחוריה ופגעה בכך בתפקוד החברה", נימק בית הדין את החלטתו.
בעקבות דחיית תביעתה, חויבה העובדת לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
