בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק בשבוע שעבר שהעובדת היא זו שהתפטרה על אף שנערך שימוע ונמסר לה מכתב פיטורים, ובמסגרת תביעה נגדית שהגיש המעסיק היא אף חויבה להשיב לו את מלגת הלימודים שקיבלה.
העובדת הועסקה במשך כ-3.5 שנים כאחות בעמותה המנהלת כפר לחוסים בעלי פגיעות פסיכו-מוטוריות קשות. במהלך עבודתה קיבלה מהעמותה מלגת לימודים בסך 30,000 שקל לצורך לימודי אחות מוסמכת, תוך התחייבותה לעבוד בכפר במשך 36 חודשים מלאים לאחר סיום לימודיה (ראו מסגרת).
כ-3 חודשים לאחר סיום לימודיה, נערך לעובדת שימוע לפני פיטורים בשל בעיות בתפקודה. חודש לאחר מכן היא שלחה מכתב למנהלת הכפר הנושא כותרת "פיטוריי על ידכם", ובו הלינה על כך שלמרות שחלף חודש ממועד קיום השימוע – טרם ניתנה החלטה בעניינה. היא הודיעה שאינה מתנגדת לכוונה לפטר אותה, והיא רואה עצמה כמפוטרת.
עוד ציינה העובדת במכתב שבמהלך תקופה זו הינה מונעת עצמה מלשוב לעבודה מחשש להתנכלות מצד העמותה, ושהיא סבורה שהמשך העבודה בתנאים הקשים בהם היא נדרשת לבצע את עבודתה עלול להעמיד בסיכון משמעותי את יכולתה לעמוד בדרישות המקצועיות המתחייבות מתפקידה, עד כדי חשש לאובדן רישיונה לעסוק בסיעוד.
בית הדין לעבודה: "אין זה יד המקרה שיחסי העובדת והעמותה עלו על שרטון במועד הסמוך למועד סיום לימודיה לאחות מוסמכת"
מספר ימים לאחר מכן נמסר לעובדת מכתב פיטורים, בו הודיעה לה העמותה שפיטוריה ייכנסו לתוקף חודש לאחר מכן. העובדת סירבה להתייצב לעבודה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, למרות דרישות מנהלת הכפר.
בעקבות הדברים, קוזז בתלוש השכר של חודש עבודתה האחרון סך של כ-6,500 שקל בגין הודעה מוקדמת, כגובה השכר החודשי שקיבלה. העובדת נדרשה להשיב את כספי המלגה שקיבלה, אך סירבה לעשות זאת.
התנכלות או התנערות?
במסגרת תביעתה, טענה העובדת שבעקבות הקפדתה על הנהלים, החלה מסכת פגיעות בה שכללה התנכלות, האשמות שווא ויחס משפיל ובוטה.
העמותה טענה מנגד שהעובדת שמה לה למטרה לסיים את עבודתה בכפר בדרך שלא תחייב אותה להשיב את המלגה שקיבלה, ולכן התנהלה במכוון באופן שפגע בטיפול בחוסים.
עדויות העובדים ומסמכים שהוצגו בפני בית הדין הצביעו על כך שהנהלת העמותה לא התנכלה לעובדת, ואף להיפך – היא באה לקראתה והבינה את מצוקותיה ונסיבותיה האישיות.
כך אימץ בית הדין את גרסת העמותה, וקבע שהעובדת הסלימה במכוון את יחסיה עם הממונים עליה ולא מילאה אחר הנחיותיהם, במטרה להימנע מהשבת כספי המלגה. "אין זה יד המקרה שיחסי העובדת והעמותה עלו על שרטון במועד הסמוך למועד סיום לימודיה לאחות מוסמכת", ציין בית הדין בהחלטתו.
פיטורים או התפטרות?
בית הדין לעבודה פסק שלמרות שנמסר לעובדת מכתב פיטורים – מדובר בהתפטרות, לאחר שהוכח שלעובדת היה אינטרס שלא להמשיך לעבוד בכפר, והיא זו שהביאה לסיום יחסי העבודה.
הפסיקה קובעת שכדי לקבוע אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, יש לבדוק לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. זאת מאחר שלעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך.
הוכח שלעמותה היה אינטרס להמשיך להעסיק את העובדת, בשל כל המשאבים שהושקעו בהכשרתה, והכפר אף נזקק לכוח אדם.
"מכיוון שקשה לגייס כוח אדם שיעבוד עם הילדים האלה, המערכת מגמישה את עצמה והרבה דברים שבמקומות אחרים לא היו נסבלים מבחינת התנהגות עובדים נסבלים אצלנו, אין להם ברירה", אמרה בעדותה מנהלת הכפר. "כדי לשמר את העובדת, המערכת עשתה מעל ומעבר והתעלמה מהרבה התנהלויות בעייתיות שלה".
מנגד, העידה העובדת על הקושי שלה בהתמודדות עם העומס ה"בלתי נסבל", כלשונה, והיעדר יכולתה לעבור למשרה מלאה בתום הלימודים למרות המחסור בכוח אדם ודרישת המעסיק.
"הגענו לכלל מסקנה כי העובדת היא שזנחה והתפטרה מעבודתה, והודעת הפיטורים שהוציאה המעסיקה הייתה פורמאלית בלבד", פסק בית הדין.
כך נדחתה תביעת העובדת להפרש פיצויי פיטורים, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לקיזוז דמי הודעה מוקדמת, לגמול שעות נוספות, לגמול שעות חג ודמי חג, לפדיון חופשה שנתית ולהפרשות לפנסיה.
במקביל קיבל כאמור בית הדין את התביעה הנגדית, וחייב את העובדת בהשבת מלגת הלימודים שקיבלה, תוך קיזוז 4 חודשי עבודה במהלכם הועסקה לאחר סיום לימודיה, מתוך 36 החודשים להם התחייבה.
[סע"ש 1336-03-13 ]