פסיקה: העובדת קיבלה פיצויי פיטורים שלא זכאית להם, אך לא חויבה להשיבם למעסיק
מעסיקולוג6:15
בית הדין לעבודה: "המעסיקה בחרה בעת סיום יחסי העבודה שלא לבחון את זכאותה המשפטית של העובדת, ולשלם לה את פיצויי הפיטורים"
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה שמעסיקה אינה זכאית לקבל חזרה את פיצויי הפיטורים ששילמה לעובדת, על אף שהתברר שהעובדת כלל לא היתה זכאית לפיצויי פיטורים לאחר שהתפטרה לכאורה בשל מצבה הבריאותי. הנימוק אותו הציג בית הדין להחלטתו היה שהכספים "שולמו מבחירה".
נזכיר כי פסיקה דומה ניתנה בנובמבר 2016, כאשר עובדת ניצלה לרעה את טוב לבו של המעסיק והגישה תביעה בסכום מוגזם בטענה שהופרו זכויותיה, אך בית הדין פסק שאין למעסיק עילה משפטית לדרוש את השבת כספי הפיצויים ששילם לה לפנים משורת הדין.
כשנתיים לאחר תחילת עבודתה, מסרה העובדת מכתב למעסיקה מטעם רופאה תעסוקתית, בו צוין כי היא אינה כשירה לעבודה. בעקבות כך, שוחררו לעובדת כספי הפיצויים מקרן הפנסיה, ולצורך השלמתם נמסרה לה המחאה. לאחר מכן הגישה העובדת תביעה נגד המעסיקה בטענה לפיה היא זכאית לפיצויי פיטורים ולהפרשות פנסיה גם מהעמלות שקיבלה.
המעסיקה טענה להגנתה שהעובדת כלל לא היתה זכאית להתפטר בשל מצבה הבריאותי, שכן לא ענתה על דרישות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".
לטענת המעסיקה, במסמך הרפואי שהציגה העובדת לא צוין מה המצב הרפואי בגללו היא אינה כשירה לעבודה, ובנוסף לא צוין הקשר הסיבתי בין העבודה לבין מצבה הבריאותי.
"העובדת לא טרחה להסביר מדוע המשיכה לעבוד חודש שלם כרגיל למרות שהחזיקה תעודה רפואית המחייבת את הפסקת עבודתה ולאחר סיום יחסי העבודה כאמור, התברר כי היא ממשיכה ועובדת בטיפולי יופי כעצמאית", טענה המעסיקה.
התפטרות עקב מצב רפואי
בית הדין לעבודה קיבל את טענת העובדת המתייחסת לזכאותה להפרשים בגין הפרשות לפנסיה בלבד. עם זאת, נפסק שהמעסיקה אינה זכאית להשבת הסכומים ששולמו לעובדת בגין רכיב הפיצויים, על אף שלא היתה מחויבת בתשלומם.
כדי להיות זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 6, על העובד להוכיח שהתפטר עקב מצב בריאותו של או בן משפחתו ושהיתה "סיבה מספקת" להתפטרות. בית הדין הארצי לעבודה הבהיר בנובמבר 2012 [ע"ע 30815-07-11] שאין די בכך שמצב בריאות יהיה גורם סיבתי או אחד הגורמים להתפטרות, אלא צריך שיהיה ברור שאותו גורם הוביל להתפטרות.
עוד נקבע בפסיקה, שעל העובד להודיע למעסיק עוד בטרם התפטרותו על מצב בריאותו המונע המשך העבודה שביצע עד כה, כדי לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה אחרים, כך שלא תתקיים "סיבה מספקת" להתפטרות, כלשון הסעיף בחוק.
אישור רפואי לאקוני
בית הדין פסק שהעובדת לא עמדה בנטל להוכיח שהתקיימו בעניינה התנאים שנקבעו בפסיקה. באישור הרפואי מטעם הרופאה התעסוקתית צוין שהיא לא כשירה לעבודתה, אך לא צוינה מהי עבודתה, מה סוג ההגבלה וממה היא נובעת (האם מחשיפה לחומרים מסוימים, שעות עבודה, אופן ביצוע העבודה), האם המדובר בהגבלה זמנית או קבועה וכד'.
אף במסגרת ההליך המשפטי לא הוצגה תשתית עובדתית או ראייתית ממנה ניתן ללמוד שמצבה הרפואי של העובדת היווה סיבה מספקת להתפטרות, ולא הובהר הקשר הסיבתי בין סיום העבודה לבין מצבה הבריאותי.
העובדת לא טענה בכתב התביעה או בתצהיר מה מנע ממנה את המשך העסקתה מלבד כך שהיא התפטרה "עקב ליקוי בריאות". בחקירתה הנגדית טענה לראשונה שהיתה לה אלרגיה, אולם לא פירטה מעבר לכך.
לכן לא ניתן להסיק מכך שהעובדת אכן היתה מנועה מלהמשיך בעבודתה מחמת מצב בריאותה, שכן אין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו.
נוהַג המעסיק
"משעה שהעובדת לא מסרה למעסיקה מידע אודות מגבלתה הרפואית, על אף שהמעסיקה העידה כי ביקשה כי ימסרו לה המסמכים ועדותה לא נסתרה, הרי שלא ניתן לומר שהעובדת אִפשרה למעסיקה להציע לה עבודה אחרת או תנאי עבודה אחרים", קבע בית הדין.
עם זאת, בית הדין סירב להורות לעובדת להשיב את פיצויי הפיטורים שקיבלה על אף שלא היתה זכאית להם, מאחר שהמעסיקה "בחרה בעת סיום יחסי העבודה שלא לבחון את זכאותה המשפטית של העובדת ולשלם לה את פיצויי הפיטורים".
המעסיקה אף העידה בתצהיר שהגישה לבית הדין כי "למרות שבמכתב הרפואי שהעובדת מסרה אין כל תיאור של המגבלה הרפואית או של התפקיד, שחררנו את העובדת עם מענק פרישה. כך נהגנו עם עובדות ותיקות מהן מבקשת יוליה להיפרד ברוח טובה".
כלומר, המעסיקה הודתה שקיים נוהג לפיו עובדות ותיקות זכאיות לתשלום פיצויי פיטורים. מעבר לכך, המעסיקה מעולם לא טענה שסכום זה שולם בשגגה או בעקבות מרמה. טענת הקיזוז עלתה לראשונה רק במסגרת ההליך המשפטי, ולכן בית הדין הסיק שהמעסיקה בחרה לשלם תשלום זה לעובדת, מעבר לזכאותה החוקית, וויתרה על טענותיה לעניין זה.
עם זאת, מאחר שהעובדת קיבלה בגין רכיב הפיצויים סכום גבוה יותר מהזכאות החוקית בהתאם לצו ההרחבה, המעסיקה לא חויבה בהשלמת הסכום למרות שהפרישה בחסר.
