העובד הבליג במשך עשור על הפרת זכויותיו, התפטרותו הוכרה כפיטורים

בית הדין הארצי לעבודה ביטל לאחרונה את פסיקת בית דין האזורי בתל אביב, וקבע שהתפטרות עובד בעקבות הפרת זכויותיו נחשבת לפיטורים, ומזכה אותו בפיצויי פיטורים בגובה כ-42,500 שקל, על אף שלא ניתן למעסיק פרק זמן סביר לתיקון המצב.

במשך למעלה מ-10 שנים הועסק התובע כעובד שעתי כגנן, מבלי שהחברה הקפידה לשלם זכויותיו על פי צו ההרחבה החל בענף החקלאות. בנוסף הועסק העובד שנים ארוכות שעות נוספות מבלי ששולם לו גמול עבודה עבורן על פי החוק. במשך התקופה האחרונה להעסקתו אף בוטלה הזמנתו לעבודה בכמה הזדמנויות מבלי ששולם שכרו עבור אותם ימים.

בית הדין האזורי לעבודה אמנם פסק לעובד פיצויים מכוח צו ההרחבה בסך כ-64,000 שקל וכן תגמול עבור שעות נוספות בגובה 50,000 שקל, אולם דחה את טענת העובד לפיה התפטרותו נחשבת לפיטורים.

מהקלטת השיחה בה הודיע העובד על החלטתו להתפטר עולה כי הסיבות לכך היו שכרו הנמוך, שעות העבודה הארוכות והמרחק של מקום העבודה מביתו. על סמך שיחה זו פסק בית הדין האזורי שהעובד החליט לסיים את עבודתו מטעמים שאינם קשורים לפגיעה בזכויותיו.

בנוסף ציין בית הדין האזורי שהעובד אף לא אִפשר לחברה לפעול לתיקון הסיבה בגינה החליט להתפטר. פנייתו לחברה לא נתקלה בסירוב או בהתעלמות מצד החברה, ולאחר הפנייה החלה הידברות בין הצדדים, סוכם שיוצעו לעובד אפשרויות בנוגע להמשך העסקתו בחברה, הוצע לו לשפר את תנאי העסקתו, ואף להעבירו למקום עבודה אחר.

בהחלטתו נתן בית הדין האזורי משקל לכך שהעובד הודיע על התפטרותו כעבור שבועיים בלבד ממועד הפנייה לחברה, כבר יום למחרת פנייתו הנוספת. זאת, על אף שטענות העובד הצריכו בדיקה והיוועצות מצד החברה. "סמיכות הזמנים האמורה מקבלת משנה תוקף עת המדובר ביחסי עבודה שנמשכו למעלה מ-10 שנים, בשלה יש לצפות מהעובד ליתר אורך רוח כלפי מעסיקתו", נימק בית הדין האזורי את החלטתו.

עם זאת, בית הדין הארצי ביטל כאמור החלטה זו במסגרת ערעור שהגיש העובד, וקבע שהעובדה שהעובד לא נתן התראה סבירה לחברה והתפטר יום למחרת ההתראה – לא תישקל לחובתו בנסיבות העניין.

"קיפוח העובד וזכויותיו"

בית הדין הארצי התייחס לכך שהעובד פנה למעסיק בנוגע לזכויותיו, ובמשך חודש ימים לא נאמר דבר לעובד אודות בירור טענותיו, או כוונה כזו.

"ללא ספק, שיעור השכר עליו מלין העובד בדבריו, אפילו כך היה במשך שנים ומבלי שהתלונן על כך בזמן אמת, ושעות העבודה הארוכות, קשורים עם קיפוח העובד בזכויותיו", התייחס בית הדין הארצי לשיחה בה תועד העובד מנמק את החלטתו להתפטר. "כך, משום שלאורך תקופת העבודה לא שולם לו גמול שעות נוספות ובין משום שלא שולמו זכויותיו על פי צו ההרחבה בענף החקלאות".

כאן המקום להבהיר שהתפטרות עובד בשל שאיפתו למשכורת גבוהה יותר כמובן שלא תיחשב לפיטורים כאשר מדובר בגובה שכר מוסכם העומד בהוראות הדין.

בנוגע לטענת החברה כי אין כל קשר בין הפרת זכויות העובד לבין החלטתו להתפטר, קבע בית הדין הארצי כי "לעניין הקשר הסיבתי הנדרש בין המניע להתפטרות לבין הזכאות לפיצויי פיטורים, אין לצפות מן העובד כי יקשור בין שכרו הנמוך העובד בבסיס התפטרותו לבין פגיעה בזכויותיו… אנו סבורים כי בציפייה מעין זו יש משום החמרה שאינה נדרשת בנטל ההוכחה המוטל על העובד בכלל, ועל העובד – איש קשה יום שאף השפה העברית אינה שגורה בפיו, בפרט".

נסיבות בהן אין לדרוש שימשיך בעבודה

חוק פיצויי פיטורים קובע שבמקרה בו עובד התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו – רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים.

בית הדין הארצי כבר הבהיר בעבר שאם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו על פי דין והעובד לא העלה טענה בנושא בפני המעסיק, בין בשל אי ידיעה על זכויותיו או מכל סיבה אחרת, כגון חשש לאבד את מקום עבודתו – זכותו להתפטר בדין פיטורים, גם אם לא חל שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו.
[ע"ע 60018-12-14]

<< לחצו כאן לצפייה: פסקי דין חדשים בדיני עבודה >>