בית הדין לעבודה בתל אביב חייב בשבוע שעבר מעסיק לשלם פיצויי פיטורים לעובדת עם ותק של למעלה מ-20 שנה, על אף שבניגוד לכללי הפסיקה – לא התריעה בפניו שבכוונתה להתפטר בדין מפוטרת בעקבות תחושות עלבון והשפלה שחוותה. זאת משום שחל על המקרה חריג לכלל זה, כפי שיוסבר בהמשך.
העובדת הועסקה במשרד עו"ד בתפקיד שכלל שליחויות ועבודות ניקיון. לאחר שנים ארוכות בהן היחסים בינה לבין המעסיק היו מאוד קרובים, חלה לפתע הידרדרות – עד שבעודה בחופשת מחלה הודיעה העובדת על התפטרותה, ודרשה לראות בהתפטרותה כפיטורים בשל התעללות נפשית.
בית הדין הארצי לעבודה קבע [ע"ע 26706/05/11] שלושה תנאים להכיר בעובד שהתפטר בדין מפוטר:
1. עליו להוכיח שהייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי העובד שבהן אין לדרוש ממנו שימשיך בעבודתו.
2. עליו להוכיח קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו.
3. עליו להוכיח שנתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות, ככל שהיא ניתנת לתיקון.
העובדת אמנם לא התריעה מראש על כוונתה להתפטר בדין מפוטרת, אולם הפסיקה קובעת חריג לתנאי השלישי שחל על המקרה הנוכחי: אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כשברור שהמעסיק אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.
העיר בצורה בוטה
במסגרת עבודתה נדרשה העובדת לנקות את חדרה של עורכת דין ששכרה חדר במשרד, שהתלוננה על רמת הניקיון בחדרה, מה שהוביל לשני אירועים של ויכוח בין הצדדים שלטענת העובדת גרמו להשפלתה.
באירוע הראשון העיר המעסיק לעובדת על רמת הניקיון בכעס ובצורה בוטה, בנוכחותה של עורכת הדין, באופן שפגע בה ואכזב אותה לאור מערכת היחסים הקרובה ביניהם.
לטענת העובדת, באירוע השני עורכת הדין התלוננה שלא שוטפים לה את הכוסות, ובתגובה שאל אותה המעסיק מדוע אינה שוטפת כלים. היא לא השיבה, ולאחר ששוב שאל – השיבה לו שאם הוא רוצה להעיר לה יש לעשות זאת בארבע עיניים. בתגובה הוא צעק בכעס: "אין לי זמן לארבע עיניים! תקומי ותשטפי את הכלים!", והעובדת השיבה: "מי שמשפיל אותי הוא ישטוף את הכלים".
מיד לאחר האירוע השני, פנתה העובדת לרופאת משפחה והוציאה תעודת מחלה לחודש ימים, ובמקביל החליפה את מספר הטלפון הנייד שנמסר לה על ידי המעסיק. בהמשך הוציאה העובדת אישורי מחלה רצופים למשך חודש וחצי נוספים, וכן אישור רופא תעסוקתי לפיו היא איננה כשירה לעבוד למשך 3 חודשים. המעסיק הודיע לעובדת שאישורי המחלה אינם מקובלים עליו ושעליה להתייצב לעבודה, אולם מאז האירוע השני העובדת לא הגיעה יותר למשרד.
פרובוקציה מכוונת
"בכל הנוגע לאירוע השני, אנו סבורים כי ראשיתו בפרובוקציה מכוונת של העובדת, וכן התרשמנו כי העובדת צבעה את האירוע בצבעים חמורים מכפי שהיו בפועל, על מנת לקדם את דרישתה לפיצויי פיטורים", ציין בית הדין בהחלטתו. "העובדת התקשתה מאוד לקבל את הביקורת כלפיה וחוותה אותה כהשפלה בלתי נסלחת, מבלי שהייתה ערה לתרומתה שלה, במחדליה ובתגובותיה, להסלמת מערכת היחסים במשרד".
העובדת נקלעה למצב בו הרגישה שהיא לא מוערכת ושאינה זוכה לכבוד לו היא ראויה, תחושות שהתחזקו בעקבות היעדר התנצלות מצד המעסיק על התנהגותו כלפיה. בית הדין התרשם שאין מדובר בנסיבות בהן היה מקום לדרוש מהעובדת שתמשיך בעבודתה, גם בהנחה שהעלבון הצטרף לתחושת מיצוי ושחיקה ולרצון לשינוי מקצועי.
מאחר שחובת העובד להתריע בפני המעסיק על כוונתו להתפטר בדין מפוטר רלבנטית רק כשקיים סיכוי שהמעסיק ישנה את דרכיו בעקבות האולטימטום, נפסק שנסיבות העניין פוטרות את העובדת מהתראה מוקדמת, וכך חויב המעסיק לשלם לעובדת פיצויי פיטורים בסך כ-100 אלף שקל.
[סע"ש 37453-02-18]