ראשי»רגולציה»פסיקה בדיני עבודה»בית הדין לעבודה חייב שני אנשי תקשורת בפיצוי הדדי בשל הטרדה מינית, התנכלות ולשון הרע
בית הדין לעבודה חייב שני אנשי תקשורת בפיצוי הדדי בשל הטרדה מינית, התנכלות ולשון הרע
מעסיקולוג16:48
"יש למתוח קו ברור במקום עבודה בין הלצות מותרות לבין הלצות שיש בהן משום הטרדה, במיוחד במצב שבו העובד מבהיר כי מבחינתו הקו האדום נחצה"
שני אנשי תקשורת המועסקים ברשות השידור – בכיר והממונה עליו – חויבו היום (ד') על ידי בית הדין לעבודה בתל אביב בפיצוי הדדי בעקבות הטרדה מינית, התנכלות ולשון הרע – האחד חויב בפיצוי בגובה 150,000 שקל, ואילו השני חויב בפיצוי בגובה 85,000 שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחה.
עורך ומגיש תכניות שונות בטלוויזיה וברדיו מזה שנים רבות, הגיש תביעה נגד מי ששימש כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית וכממונה ישיר שלו, בטענה להטרדה מינית, להתנכלות ולהפליה בעבודה, לשון הרע ולעוגמת נפש. בתגובה הגיש מנהל החטיבה תביעה נגדית לפיצוי בגין פרסום לשון הרע.
הכל החל במסגרת בקשה למתן סעד זמני אותה הגיש הבכיר נגד המנהל בנוגע לבקשתו לשיבוצו בלוח השידורים בערוץ הראשון בטלוויזיה, לאחר שלטענתו הודר מהגשה זו בשל תלונה אותה הגיש נגד המנהל לממונה על מעמד האישה ברשות השידור.
לטענת הבכיר, המנהל החליט שהוא יפסיק להגיש את מהדורת החדשות במוצאי שבת אותה הנחה עד אז, וכן מנע ממנו סיקורים תקשורתיים ושלל ממנו הטבות, לרבות סירוב לאשר לו את בקשותיו להיתרי ביצוע עבודות פרטיות מחוץ לרשות. כפועל יוצא מכך טען כי נפגעו הכנסותיו.
המנהל טען להגנתו שהבכיר בחר באופן ציני למחזר אמירה שנאמרה במסגרת חילופי דברים היתוליים שבהם פתח דווקא העובד, והמנהל שיתף עמו פעולה, וכל זאת לפני 8 שנים במסיבה על גג ביתו של העובד, בעת שהיה אורחו וידידו הקרוב ולפני ששימש בתפקיד ניהולי. לטענתו, העובד החליט למנף את נטייתו המינית כדי להציג את עצמו כנרדף.
"תופעה שקל לזהותה אך קשה להגדירה"
בית הדין לעבודה פסק שהבכיר אכן הוכיח שהמנהל הטריד אותו מילולית בצורה של "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית", האסורה על פי חוק הטרדה מינית (ראו מסגרת).
זאת נוסף על איסור "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות", כלשון החוק.
כבר צוין בפסיקה כי "הטרדה מינית היא תופעה מוכרת אשר קל לזהותה כשנתקלים בה אך קשה להגדירה".
המבחן לקיומה של הטרדה מינית אינו כוונתו הסובייקטיבית של המטריד או האופן הסובייקטיבי שבו קיבל המוטרד את הדברים שהופנו אליו, אלא מבחן אובייקטיבי.
בדיחות בעלות אופי מיני
הפסיקה רואה בסיפור בדיחות והערות בעלות אופי מיני במהלך עבודה כגורם לאווירה עוינת במקום העבודה, גם אם הדברים מתקבלים בהומור על ידי חלק מציבור העובדים והעובדות בסביבה. די בכך שמבחינה אובייקטיבית ההתנהגות היא פסולה, בעלת אופי מיני. הטרדה מינית אינה מקבלת הכשר נורמטיבי משום שהדברים נאמרו לכאורה בצחוק.
בית הדין הבהיר שיש למתוח קו ברור במקום עבודה בין הלצות מותרות לבין הלצות שיש בהן משום הטרדה, במיוחד במצב שבו העובד מבהיר כי מבחינתו הקו האדום נחצה.
השאלה אם מעשים מסוימים הם הטרדה מינית פסולה על פי החוק או שמדובר בהתנהגות לגיטימית, נבחנת על פי ההקשר שבו בוצעו המעשים, על פי טיב היחסים בין הצדדים ועל פי מכלול נסיבות העניין בכל מקרה לגופו.
התלונה שהוגשה על ידי הבכיר לממונה על מעמד האישה ברשות השידור, בנוגע להתייחסות מבזה של הממונה לנטייתו המינית, שהועברה למנהל אגף חקירות ומשמעת מנציבות שירות המדינה ושכפועל יוצא ממנה הוגשה כנגדו תובענה משמעתית – לא היתה תלונת שווא, קבע בית הדין לעבודה.
בית הדין קבע: ההתנכלות נבעה מהגשת התלונה
בית הדין שוכנע שבעקבות התלונה התנכל לו המנהל באופן משמעותי, בין היתר באמצעות הפסקת שיבוצו בשידורי הטלוויזיה, התנכלות למי שהעיד לטובתו, הדרתו במכוון ממסך הטלוויזיה בתכניות אותן הנחה ושודרו ברשות השידור, זימונים לשימוע, פניה לשרת החינוך במכתב מכפיש כדי למנוע הנחייתו בטקס הדלקת משואות ביום העצמאות ועוד. עוד קבע בית הדין שמכתב זה שנשלח על ידי המנהל לשרת החינוך היווה הוצאת לשון הרע כנגד הבכיר.
כך נפסקו לבכיר פיצויים בסך של 25,000 שקל בגין ההטרדה המינית, 90,000 שקל בגין ההתנכלות ו-10,000 שקל כפיצוי בגין לשון הרע.
מנגד, בית הדין לא שוכנע שיש לקבל את טענת המנהל שהוא נבחר על ידי ועדת האיתור של רשות השידור כמועמד הראוי ביותר לתפקיד מנהל הטלוויזיה של הערוץ הראשון, ומינוי זה טורפד בעיקר כתוצאה מפרסומי לשון הרע שפרסם הבכיר אודותיו במסגרת מסע ציבורי מתוזמן שנועד לסכל את כניסתו לתפקיד.
הצגת המנהל באור שלילי
נפסק שאכן חלק ניכר מהפרסומים בפייסבוק על ידי הבכיר כנגד המנהל נחשבים ללשון הרע, ושאין מדובר בדברים שנכתבו על ידי הבכיר בשוגג או בתום לב, אלא בכוונה לפגוע במנהל, כדי להציגו באור שלילי. בית הדין הביא בחשבון שהדברים נאמרו מספר רב של פעמים, ומדובר באמירות בוטות.
בשל שיקולי מדיניות לפיהם בסביבת עבודה יש להקפיד על היעדר אמירות פוגעניות, ומנגד בשל העובדה שהדברים נכתבו בשיאו של סכסוך מתמשך בין השניים, תוך שהמנהל מתנכל לבכיר במישורים רבים – קבע בית הדין שהבכיר יפצה את המנהל בסך 70,000 שקל בגין כלל הפרסומים המהווים לשון הרע.
