העובדת טענה לנזק נפשי כתוצאה מהתעמרות, וחויבה לחשוף את רישומי הפסיכולוגית
מעסיקולוג10:40
בית הדין הארצי: "העובדת לא תוכל להסתתר מאחורי זכותה לפרטיות לאור הרלוונטיות של המסמכים"
פסיקה חדשה של בית הדין הארצי לעבודה מגלמת בתוכה את המורכבות העצומה הקיימת במקרים בהם עובד או עובדת טוענים לנזקים נפשיים כתוצאה מהתעמרות בעבודה, ונדרשים להוכיח את טענותיהם באמצעות חשיפת תכנים שהועלו בטיפולים פסיכולוגיים, תוך פגיעה בפרטיותם. זאת, בעוד מנגד עומדת זכותו של המעסיק להליך משפטי הוגן תוך מתן האפשרות המלאה להתגונן בפני הטענות.
בית הדין הארצי לעבודה דחה בשבוע שעבר בקשה לרשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי שהוגשה על ידי עובדת, וקבע שהיא מחויבת להעביר לפסיכיאטר מטעם המעסיק את רישומי הפסיכולוגית שלה.
העובדת הועסקה במשך כ-8 שנים בחברה, וטענה ששלושה עובדים בחברה הטרידו אותה מינית, השפילו אותה והתעמרו בה, ובעקבות תלונותיה המנהלים התנכלו לה והיא נאלצה להתפטר מהעבודה.
העובדת תבעה פיצויים בגובה כ-490,000 שקל בגין הוצאות הטיפולים הפסיכולוגיים והתרופתיים בעבר ובעתיד, הכאב והסבל שעברה, אובדן יכולת השתכרות עקב נכות צמיתה, התעמרות וגרימת עוגמת נפש וכן בגין הפרת חוזה העבודה.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית, ערוכה בידי פסיכיאטרית ממכון טמיר, לפיה העובדת לוקה בנכות פסיכיאטרית זמנית בשיעור של 30% "מהאירוע ועל לשנה ממועד הבדיקה", וצפויה לה נכות צמיתה של 20%, אשר עשויה להיות פחותה במידה ותטופל.
בנוסף צוין בחוות הדעת כי העובדת מצויה בטיפול פסיכולוגי על בסיס שבועי, ושכל התייעצות נוספת כרוכה בוויתור סודיות של המטופלת.
העובדת נענתה לבקשת החברה, וחתמה על טופס ויתור סודיות רפואית בנוסח המקובל, וסוכם שהיא תיבדק על ידי מומחה לפסיכיאטריה מטעם החברה.
איזון בין הזכות לפרטיות לזכות להליך הוגן
ביולי השנה הגישה החברה בקשה למחיקת סעיפים ונספחים מכתב התביעה בשל סירוב העובדת ומכון טמיר להמציא לחברה מידע נוסף על הטיפולים הפסיכולוגיים מעבר לכתוב בדו"ח המכון, חרף חתימתה על טופס ויתור על סודיות. זאת בטענה שקבלת החומרים הינה חיונית לצורך הכנת חוות הדעת מטעם החברה.
העובדת מצידה טענה שכשחתמה על טופס ויתור על סודיות – היא לא ויתרה על החיסיון בנוגע למידע סודי וחסוי על פי חוק זכויות החולה. עוד טענה שמדובר בניסיון לפגיעה חמורה בפרטיותה, שמטרתה לחסום את דרכה מלעמוד על דרישותיה.
בית הדין האזורי פסק שבמקרה זה גוברת זכות המעסיק להליך הוגן על זכותה של העובדת לפרטיות, שהר מדובר במסמכים עם רלוונטיות גבוהה לתביעה היות ושאלת הנזק שנגרם לעובדת, ומוכחש על ידי המעסיק, עומדים בבסיסהּ.
"העובדת לא תוכל להסתתר מאחורי זכותה לפרטיות לאור הרלוונטיות של המסמכים", קבע בית הדין האזורי וחייב אותה להעביר למומחה מטעם החברה תוך 21 יום את רישומי הפסיכולוגית שמטפלת בה על פני תקופה של 10 חודשים לפחות.
"הצפה מחדש של תחושת החרדה והייאוש"
העובדת הגישה לבית הדין הארצי לעבודה בקשה לרשות הגשת ערעור על החלטה זו, בה ציינה שההחלטה גרמה לה להצפה מחדש של תחושת החרדה והייאוש שחוותה במסגרת האירועים שפקדו אותה. "הדעת ממאמנת לקבל כי מי שקיבלה טיפול פסיכולוגי, לרבות טיפול תרופתי, כתוצאה ישירה ממעשי נבלה של מעוולים, בהאמינה כי מדובר במרחב בטוח וחסוי עבורה לבטא את תחושותיה הקשות ואת המחשבות הכמוסות ביותר, תיוותר ערומה בפני אותם מעוולים", ציינה העובדת.
עם זאת, השופט רועי פוליאק דחה את בקשת רשות הערעור מהטעמים שהציג בית הדין האזורי, מבלי להידרש לתשובת המעסיק.
הפסיקה קובעת [ע"ע 28222-05-10] שהנחת המוצא בעריכת האיזון בין האינטרס של גילוי האמת ועשיית צדק לבין ההגנה על הפרטיות של בעל דין, היא כי "בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף ככלל את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל הנערך ב'קלפים פתוחים'".
עוד נפסק [רע"א 8019-06] כי "ההגנה על פרטיותו של בעל דין חשובה היא, אך אינה יכולה לשמש מקלט לתובע באיזון אל מול האינטרס של עשיית צדק ולמול זכותו של התובע להתגונן באופן ראוי". כך יוצא שלשיטת הפסיקה, הכלל הוא של גילוי, ואילו החיסיון הוא החריג.
השופט פוליאק התייחס לכך שבית הדין האזורי חייב את העובדת להעביר את המסמכים החסויים לפסיכיאטר מטעם המעסיק, ולא למעסיק עצמו או לעורכי הדין מטעמו, והפסיכיאטר מחויב לשמירה על סודיות בנוגע למסמכים הללו.
על אף שהעובדת לא ביקשה זאת, השופט פוליאק מיוזמתו הורה שההחלטה תפורסם ללא שמות בעלי הדין ופרטים מזהים נוספים, על מנת לשמור על פרטיותה.
