פיצוי בגובה 50 אלף שקל למנכ"לית: השימוע נערך לאחר החלטת הפיטורים

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי בגובה 50 אלף שקל למנכ"לית, שהוכיחה שההחלטה לפטר אותה התקבלה עוד לפני עריכת השימוע בפועל. זאת על אף שפוטרה מנימוקים ענייניים ולאחר שנערכו עמה מספר שיחות בנוגע לחוסר שביעות רצון מתפקודה, ובאוגוסט 2017 פסק בית הדין שאם המעסיק פועל בתום לב – הוא רשאי לערוך את השימוע גם לאחר הודעת הפיטורים.

הכל החל לאחר כתשע שנות כהונה כמנכ"לית החברה, כאשר זומנה העובדת לשימוע, ולמחרת קיבלה את סיכום שיחת השימוע ומכתב פיטורים, בו צוין כי הסיבה לפיטוריה היא השינוי בצרכי החברה כתוצאה מהגידול המשמעותי בהיקפי הפעילות בעקבות רכישת חברה נוספת.

לטענת העובדת, החברה החליטה לפטר אותה עוד לפני הזימון לשימוע, שכן מספר ימים לפני כן כבר הודיעו לה שהוחלט לסיים את העסקתה לאור שינויים ארגוניים בחברה, ומיד לאחר מכן היא נותקה ממערכת המחשב של החברה, לרבות מהמייל והיומן.

לכן, טענה העובדת, יש לראות בכך פיטורים לאלתר וללא שימוע. עוד טענה העובדת שבמועד פיטוריה היתה בחופשת מחלה, בניגוד לחוק דמי מחלה.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* המעסיק גייס בחשאי מחליף, העובד יפוצה ב-15 אלף שקל
^* התחייבה לא לבצע שעות נוספות, אך המעסיק חויב לשלם עבורן כ-85 אלף שקל
^* בית הדין הארצי לעבודה: מה מותר לשאול מועמדת בנוגע לזמינותה?

כבר לא מתאימה

בית הדין קיבל את טענת המנכ"לית לפיה ההחלטה לפטר אותה התקבלה עוד לפני הזימון לשימוע, ושבנוסף הזימון לא היה מספיק מפורט. עם זאת, בית הדין הביא בחשבון את העובדה שרכישת החברה הנוספת גרמה לחברה להבין שהעובדת כבר לא מתאימה להמשיך לכהן כמנכ"לית. לכן ציין בית בהחלטתו שספק בעיניו אם היה דבר אותו יכלה המנכ"לית לומר או לטעון בשימוע כדי לשנות את ההחלטה לפטר אותה.

מנגד דחה בית הדין את טענת המנכ"לית לפיה פוטרה במהלך חופשת מחלה: "גם אם הגיעה לשימוע כשהיא אינה חשה בטוב, אישורי המחלה נמסרו לחברה בדיעבד, ואף הוצאו בדיעבד, כמו כן עיון בטופס 161 מעלה כי… ההודעה המוקדמת לא חפפה את ימי המחלה".

הוכח שעוד לפני אותה שיחה בה נודע לעובדת על פיטוריה, התקיימו במשך מספר חודשים מספר שיחות בה נאמר לה שהחברה אינה מרוצה ממצב התזרים הכספי והפיתוח העסקי של החברה. "יש בכך כדי להשליך על סכום הפיצוי שיש לפסוק, במיוחד שלא שוכנענו כי לא היתה עילה עניינית בכל הנוגע לסיום העסקת העובדת", ציין בית הדין בהחלטתו.

לא תלוי בגובה השכר

בשל פיטוריה לא כדין, תבעה העובדת פיצוי על עוגמת הנפש המשקף 15 חודשי שכר. בעבר הפסיקה אכן קבעה את גובה הפיצוי בגין נזק לא ממוני כמכפיל של שכר העובד, אולם נכון להיום הפסיקה [ע"ע 247/07] כבר נסוגה משיטה זו, שכן עוצמת עוגמת הנפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לגובה השכר, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך.

כך נפסק לעובדת פיצוי בגובה 50 אלף שקל, כאשר השיקולים שהביאו את בית הדין לפסיקת גובה הפיצוי היו גיל העובדת, תקופת העסקתה הממושכת, העובדה שהוחלט לפטר אותה עוד לפני השימוע ושגם נותקה מיד לאחר מכן ממערכות המחשב. בנוסף הובא בחשבון שהזימון לשימוע לא היה מפורט, שהוא הועבר לה בסמוך לקיום השימוע עצמו, ושנפגעה זכות הטיעון שלה כנגד ההחלטה לפטר אותה.