בית הדין הארצי לעבודה ביטל לאחרונה את פסק דינו של בית הדין בתל אביב [ס"ע 18233-08-11], בו חויב המעסיק לשלם לבנו שעבד אצלו פיצוי בגובה כ-800,000 שקל, לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים והורם מסך ההתאגדות כך שהאב חויב באופן אישי בתשלומים אלה.
העובד הגיש תביעה נגד שתי חברות בבעלות אביו, בהן הועסק לסירוגין למעלה מ-14 שנים עד לפיטוריו והעברת הבעלות בחברות לאחותו.
בית הדין האזורי פסק שיש לראות את החברות כמעסיקות במשותף לאורך כל תקופת העסקתו, ומכאן שהעובד זכאי לפיצויי פיטורים לפי מכפלת שכרו החודשי בגובה 55,000 שקל.
מהי הרמת מסך?
"הרמת מסך ההתאגדות" פירושה הטלת אחריות אישית על בעלי החברה תוך חיובו לשאת בחובותיה, על אף שמדובר בחברה בע"מ. המצבים בהם ניתן להרים מסך מפורטים בחוק החברות, אולם השימוש במנגנון זה על ידי בתי המשפט הנו חריג ביותר, שכן הוא נוגד למעשה את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת שעומד בבסיס הרעיון של הקמת חברה בעירבון מוגבל.
הכללים להרמת מסך ההתאגדות הותאמו בבתי הדין לעבודה למאפיינים המיוחדים של יחסי עבודה, שנובעים מחוסר האיזון הבסיסי החל במקרים רבים בין העובד לבין המעסיק [בג"ץ 132/15] ומעמדם המיוחד של העובד כנושה כלפיו אחראית החברה באחריות מוגברת וחבה בחובת אמון מיוחדת [ע"ע 1201/00].
במקרה זה קבע בית הדין האזורי שהאב ניהל את החברות תוך ערבוב מתמיד בין כספו הפרטי לבין כספי החברות, החברות נוהלו באופן בלעדי על ידו, הוא קיבל את כל ההחלטות והיה מורשה החתימה היחיד ובעל השליטה היחיד בחברות. לכן, לאחר שהעובד פוטר כשמצבן הכלכלי של החברות היה בכי רע – היה ברור שהן יתקשו לשלם לו את מלוא פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. כך פסק בית הדין האזורי שהוכחו נסיבות המצדיקות את הרמת המסך וחיוב האב באופן אישי בחובן של החברות כלפי בנו.
55,000 שקל בחודש על שעות עבודה בודדות
בית הדין הארצי פסק בערעור שהוגש על החלטה זו שבנסיבות העניין דווקא העובד הוא זה שנשכר מהמתכונת הבלתי תקינה של ניהול החברות. הוא קיבל מדי חודש שכר בגובה 55,000 שקל, למרות שתפקידו היה שולי ביותר ועבודתו הסתכמה בשעות עבודה בודדות ליום, אם בכלל. הוא נהנה מיד חופשית בכספי החברות, וקיבל מאביו כספים נוספים ומתנות מכיסו ומכיסן של החברות. החברות שילמו את חשבונותיו הפרטיים של העובד, מימנו נסיעות לחו"ל שלו ושל בני משפחתו, וכן את שכר טרחת עורכי דין בהליכים משפטיים שאינם קשורים לעבודתו בחברות.
"הרמת המסך תגרום לעוול ולאי צדק דווקא לאב, אשר היטיב עם בנו במשך שנים ארוכות ושילם לו תשלומים שוטפים וחריגים ללא קשר לתרומתו לחברות"
כך ביטל בית הדין הארצי את ההחלטה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב באופן אישי את האב בתשלום לעובד, שכן "הרמת מסך ההתאגדות נועדה להגן במקרים חריגים ויוצאי דופן על עובדי החברה ונושיה, ולא על בנו של הבעלים בחברות שהפיק תועלת רבה מהתנהלות החברות בגללה הוא דורש את הרמת מסך ההתאגדות", כלשון בית הדין הארצי.
נפסק שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות, והשופט רועי פוליאק אף ציין שעצם הדרישה להרמתו נגועה בחוסר תום לב. "מנגד, הרמת המסך תגרום לעוול ולאי צדק דווקא לאב, אשר היטיב עם בנו במשך שנים ארוכות ושילם לו תשלומים שוטפים וחריגים ללא קשר לתרומתו לחברות", הוסיף השופט.
אין די בכישלון עסקי כדי להביא להרמת מסך
עוד ציין בית הדין הארצי שאמנם עולה תמונה מדאיגה באשר לערבוב ענייניהם הפרטיים של בני המשפחה יחד עם ענייני החברות, אך אין בכך כדי ליצור את התשתית העובדתית המתאימה והמספקת ממנה ניתן ללמוד כי החברות נועדו לשמש כסות להונאת עובדים או נושים או לפגיעה בזכויותיהם, וקל וחומר לא נועדו לפגיעה בבן.
על אף שהחברות נקלעו לקשיים כלכליים משמעותיים, לא הוכח שהחברות התנהלו תוך סיכון בלתי מתקבל על הדעת. "בהקשר זה חשוב להדגיש, כי אין די בכישלונה העסקי של חברה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות בינה לבין בעלי מניותיה, וכי לא בכל מקרה העסקת עובד על ידי חברה שנקלעה לקשיים, ובדיעבד לא עמדה בהתחייבויותיה, תביא להרמת מסך ההתאגדות, וכל מקרה ייבחן לגופו", הבהיר בית הדין.
כך בוטל חיובו של האב בתשלומים לבן, והבן חויב לשלם לו הוצאות משפט עבור ההליכים המשפטיים בשתי הערכאות בגובה 25,000 שקל.
[ע"ע 32995-02-16]
<< לחצו לצפייה בפסקי דין בנושא הרמת מסך של מעסיק >>
