בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה סוכן ביטוח לפצות את מעסיקו לשעבר ב-100,000 שקל, בעקבות הפרת חובת הסודיות כלפיו.
"העובד הפר את הסכם העבודה בצורה חמורה, באופן שעשוי היה לגרום לנזקים קשים לסוכנות הביטוח, לא רק בהיבט של 'גזילת לקוחות' אלא גם בהיבטים נוספים, לרבות פגיעה בתדמית הסוכנות", נימק בית הדין את החלטתו. "כמו כן, עולה כי העובד אף הפר חובות שהיו לו כלפי לקוחות החברה לאחר שהעביר לכתובת המייל הפרטית שלו נתונים אישיים, לרבות נתונים על מצב בריאות ומספרי כרטיסי אשראי של הלקוחות בלא לקבל את הסכמתם".
העובד הועסק בסוכנות הביטוח החל משנת 1997, ולפני תחילת העסתקו חתם על כתב התחייבות לשמירת סודיות. בתחילת דרכו בסוכנות שימש כמנהל יחידת מכירות באחד מסניפיה, ולאחר מכן עבר לתפקיד מנהל היחידה לביטוח אלמנטרי בסניף אחר. בשלב מאוחר יותר החל לעבוד במשרד הראשי, שם נדרש לנהל צוות עובדים, לבצע מכירות של פוליסות, וכן לגייס עובדים חדשים ולהדריך אותם בעבודה.
העובד פוטר בשנת 2013. לטענת המעסיק, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת עסק העובד באופן שיטתי ומקיף בגניבת המידע העסקי של הסוכנות, המצוי במאגרי המידע ובמחשבי הסוכנות. העובד סרק את החומר העסקי של הסוכנות, והעביר אותו למחשבו הפרטי. על מנת להסתיר את הגניבה, מחקר העובד מהמחשב כל ראיה שתאפשר את גילוי הדבר. מעשיו של העובד נחשפו בעקבות התחקות אחר פרט שהעובד לא היה מודע לו.
מעשיו התגלו לסוכנות רק לאחר שהעובד עזב את עבודתו, ולכן שולמו לו מלוא פיצויי הפיטורים בסך של כ-240,000 שקל. לטענת המעסיק, אילו ידע על מעשים אלה, לא היה משלם לעובד ולו שקל אחד כפיצויי פיטורים.
תביעה בגובה 840,000 שקל
כך הוגשה תביעה נגד העובד, בדרישה להשבת הסכום ששולם לעובד כפיצויי פיטורים בגובה כ-240,000 שקל, נוסף על תשלום פיצוי בסך של 500,000 שקל, שהוא הסכום המינימלי המוערך על ידי הסוכנות כנזק שגרם לה העובד בגין מעשה הגניבה, וכן לתשלום פיצוי לפי חוק עוולות מסחריות בסך של 100,000 שקל.
העובד הכחיש את הטענות המיוחסות לו במכתב התשובה ששלח לסוכנות, וטען שבמהלך תקופת העבודה צירף מספר רב של מבוטחים שהיו קרובי משפחתו למצבת המבוטחים של הסוכנות, ולכן לאחר עזיבתו פנו אליו באופן יזום בני משפחה וחברים קרובים על מנת לסייע להם בחידוש הפוליסה, ולא ידוע לו על מקרה של עזיבת מבוטח טרם חידוש הפוליסה. עוד נטען כי בסופו של יום העובד עשה שימוש בנתונים שהיו בשליטתו או בנתונים שהיו נחלת הכלל, שכן מדובר בקרובי משפחה וחברים.
לטענת העובד, לא עשה שימוש בדוחות פנימיים ובהוראות תשלום בכרטיסי אשראי או בכל חומר אחר שאליו נחשף במסגרת עבודתו בסוכנות, ואין לו עניין לפגוע בסוכנות שממנה התפרנס במשך שנים ארוכות ושאותה שירת בנאמנות מוחלטת.
העובד הגיש תביעה נגדית בגובה כ-780,000 שקל, בטענה שהסוכנות הפרה את הסכם העבודה וביטחה אותו בביטוח פנסיוני שהסב לו נזק, תוך חריגה מהסכם ההעסקה שבין הצדדים. העובד תמך את תביעתו בחוות דעת מומחה, אך תביעתו הנגדית נדחתה במלואה.
העובד מודה בגניבה
במהלך חקירתו הנגדית, אישר העובד שהוא חתם על הסכם הסודיות, והודה שבמסגרת החומר שהעביר ממחשבי הסוכנות לתיבת הדואר הפרטית שלו הועברו גם נתונים של כרטיסי אשראי של מבוטחים מסוימים שבהם הוא טיפל בחברה, נתונים אודות מצבם הבריאותי ופרטים על סוגי הביטוח שהיו להם.
בנוסף הודה שהעביר לכתובת המייל הפרטית שלו גם מספרי טלפון וכתובות של מבוטחים רבים שהיו בחברה, אולם לדבריו מדובר בפרטים הנוגעים למספר מצומצם של אנשים מתוך אלפים שבהם הוא טיפל במסגרת עבודתו בחברה. עם זאת, מהמשך חקירתו של העובד עולה שאין מדובר במספר מצומצם, אלא בכמות נכבדה של פרטים המתייחסים ללקוחות רבים.
העובד אף הודה בחקירתו הנגדית שהעביר לכתובת המייל הפרטית שלו פרטים הנוגעים למחלות של מבוטחים, פרטים על ביטוחים המתייחסים לעסקים או לבתים פרטיים של מבוטחים, וכן העתקים של פוליסות ביטוח שונות, לרבות פוליסות ביטוח בריאות.
היעדר ראיות להוכחת הנזק
העובד התבקש לתת הסבר לפשר העברת הנתונים כאמור, והשיב שהדבר נעשה על מנת לאפשר לו להתגונן מפני טענות הסוכנות בדבר ירידה בתפוקות. העובד הודה שלא קיבל אישור מהלקוחות להעביר לתיבת המייל שלו נתונים הקשורים ללקוחות, ובכלל כך מספרים של כרטיסי אשראי או נתונים נוספים, לרבות נתונים הנוגעים לרכושם או לבעיות בריאות שמהן הם סובלים. זאת גם בהתייחס ללקוחות שאין לו עמם קשר משפחתי או אחר. העובד אף הודה שהעביר למייל האישי שלו דו"ח תפוקות, המתייחס לכ-350 מבוטחים.
עם זאת, הסוכנות לא הביאה ראיות לנזק שנגרם לה בפועל בגין התנהלות העובד, ולא הציגה דוחות כספיים המלמדים על מעבר לקוחות או על נזק כלכלי ממשי שנגרם לה בשל התנהלות העובד. "לא למותר לציין כי הסוכנות גם לא ניסתה לנקוט בהליכים משפטיים, לרבות הגשת בקשות למתן צווים זמניים, אשר מטרתם למנוע עשיית שימוש בחומר שהעביר העובד לכתובת המייל הפרטית שלו", הוסיף בית הדין.
כך הוחלט לדחות את התביעה לתשלום פיצוי בסך של 500,000 שקל, כיוון שלא הוכח הנזק שנגרם לסוכנות בגין ההתנהלות הלא תקינה של העובד. "הרושם שמתקבל הוא כי מכתב הסוכנות אכן עשה את שלו, וכי העובד לא עשה שימוש בנתונים לצרכיו הפרטיים, לא העביר אותם לצדדים שלישיים ולא גרם לסוכנות נזקים כספיים. ודאי שלא הוכח היקף הנזק הנטען בכתב התביעה או נזק קרוב לו", ציין בית הדין בהחלטתו.
השבת פיצויי פיטורים?
הסוכנות תבעה כאמור את השבת פיצויי פיטורים, אך לא הצביעה על עילה משפטית שמכוחה ניתן לחייב את העובד בהשבת פיצויי פיטורים.
כאשר מדובר בפיצויים ששולמו לעובד מכוח חוק פיצויי פיטורים, ניתן לשלול פיצויים אלה, כולם או בחלקם, אך ורק על יסוד עילה שבחוק, כלומר בנסיבות שבהן קיים קשר סיבתי בין מעשה הפיטורים לבין המעשה שבגללו מבוקשת שלילת הפיצויים, ולא בגין מעשה שאין לו כל קשר להחלטה להביא לפיטורי העובד.
כלומר, כשמדובר במעשה שהתגלה לאחר שהמעסיק החליט לפטר את העובד, ואף הודיע לו על פיטוריו, לא ניתן לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים.
במקרה כזה, עומדת בפני המעסיק האפשרות להגיש נגד העובד תביעה לתשלום פיצוי ממוני בגין הנזקים שנגרמו לה בשל מעשי העובד, ובנוסף גם לתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני או פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לעילות הקבועות בחוק או בפסיקה.
פיצוי לפי חוק עוולות מסחריות
בנוגע לתביעה לתשלום פיצוי לפי חוק עוולות מסחריות, בית הדין קיבל את טענת הסוכנות לפיה הפרטים הנוגעים לשמות הלקוחות, לסוגי הביטוח שלהם, לפוליסות שלפיהן הם מבוטחים, למצבם הבריאותי, לפרטי כרטיסי אשראי ונתונים נוספים – אכן מהווים מידע סודי של הסוכנות, שאף היא עצמה מחויבת לשמור אותו בסודיות מלאה גם מטעמים של הגנת הפרטיות.
לפיכך, התקבלה תביעת הסוכנות לפיצוי בגין הפרת חוק עוולות מסחריות. "בנסיבות העניין ולאור חומרת המעשים של העובד, יש לחייב אותו בפיצוי המירבי בסך של 100,000 שקל, בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות", פסק בית הדין.
[סע"ש 25158-04-14]