ראשי»כתבות פופולריות»העניק לעובדת מכתב פיטורים לטובת דמי אבטלה, וחויב בפיצויי פיטורים
העניק לעובדת מכתב פיטורים לטובת דמי אבטלה, וחויב בפיצויי פיטורים
מעסיקולוג8:00
בית הדין לעבודה: "המעסיק צריך היה לקחת בחשבון שמכתב זה לא רק יקל על העובדת לקבל דמי אבטלה, אלא גם מחייב אותו כמעסיק בתשלום פיצויי פיטורים"
"הפסקת עבודה בהסכמה הדדית עשויה להיחשב כפיטורים, ועם הוצאת מכתב הפיטורים רואים את המעסיק כמי שהסכים לפיטורים", כך פסק בשבוע שעבר בית הדין לעבודה בתל אביב.
"במקרה זה, המעסיק גילה את הסכמתו בעצם חתימה על מכתב הפיטורים, וממילא צריך היה לקחת בחשבון שמכתב זה לא רק יקל על העובדת לקבל דמי אבטלה, אלא גם מחייב אותו כמעסיק בתשלום פיצויי פיטורים", הוסיף בית דין וחייב את המעסיק לשלם לעובדת פיצויי פיטורים.
כל זאת, על אף שהעובדת הודתה בפני בית הדין באופן חד משמעי, שהוצאת מכתב הפיטורים היתה אך ורק לצורך קבלת דמי אבטלה.
"כלומר, העובדת עצמה 'בזמן אמת' לא ראתה בהפסקת העבודה כמשהו שנכפה עליה על ידי המעסיק, אלא כהחלטה משותפת לסיום יחסי העבודה, תוך הוצאת מכתב פיטורים לשם תועלת כלכלית הקשורה בהתייצבות בלשכת התעסוקה, ותו לא", ציין בית הדין בהחלטתו.
מדובר במעסיק ובעובדת שהיו במהלך תקופת ההעסקה בני זוג. במהלך כל תקופת ההעסקה, הם התגוררו תחת קורת גג אחת, כאשר התנהלותם הכספית היתה משותפת בכל דבר ועניין.
בעקבות חילוקי דעות מקצועיים ואישיים, הוחלט בהסכמה שהם לא יכולים לעבוד יחד באותו מקום עבודה, שם הועסקו בני משפחה נוספים, וגם להם הייתה תרומה לניתוק יחסי העבודה בין המעסיק לעובדת.
"בנסיבות כאלו של ניתוק יחסי עובד ומעסיק בהסכמה משתמעת, אין לדבר על 'פיטורים שלא כדין' או זכות ל'תמורת הודעה מוקדמת'", הבהיר בית הדין. "שהרי גם מועד הפסקת העבודה, היה מקובל בשעתו על שני בני הזוג".
"יתר על כן, מאחר והפסקת העבודה היתה על רקע של מריבה משפחתית מורחבת, כלומר לא רק חילוקי דעות בין בני הזוג אלא גם חילוקי דעות עם קרובי משפחה שלהם – יש להניח שחיוב ב'תקופת הודעה מוקדמת' אינו הגיוני בנסיבות העניין".
"באה ויצאה מעסקו של המעסיק ככל שחפצה"
טענה נוספת שהעלתה העובדת היא שלא קיבלה הודעה על תנאי העבודה. בית הדין פסק שכל עוד יש יחסי עבודה בין הצדדים – המעסיק מחויב לתת הודעה על תנאי העבודה, גם אם מדובר בבת הזוג שלו.
עם זאת, בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, הביא בית הדין בחשבון את היחסים המיוחדים ששררו בין הצדדים באותה עת, ולכן נפסקו לעובדת רק 3,000 שקל.
"שהרי התנהגות המעסיק, שנראתה בעיניו טבעית לאותו הזמן, לקחה בחשבון שבת הזוג אינה מעוניינת בחתימת 'חוזה פורמלי' או ב'הודעה פורמלית', שכן בני הזוג גרו תחת קורת גג אחת, ויחסי האמון ביניהם (אז) היו מוגברים והדדיים. גם שתיקתה של העובדת במשך שנים ארוכות – מדברת בעד עצמה", ציין בית הדין בהחלטתו.
טענה נוספת שהעלתה העובדת היתה שהיא קופחה בימי החופשה, ונותרה לזכותה 15 ימי חופשה שהיא רשאית לפדות. "מדובר בזכות קוגנטית, והגם שהעובדת באה ויצאה מעסקו של המעסיק ככל שחפצה, לרבות היעדרויות, עדיין מוטלת על המעסיק 'חובת ההוכחה' שאכן העובדת קיבלה את מלוא החופשה על פי הדין", נימק בית הדין את חיובו של המעסיק בכ-3,000 שקל, מאחר שלא היה בידו "פנקס חופשות" של העובדת.
