פסיקה: מעסיק רשאי להעיר לעובד על הפסקות שירותים ארוכות מדי

"כאשר פעם אחר פעם משך זמן היציאה עולה כדי זמן לא סביר, זכאי המעסיק להתריע על כך מתוך כוונה לשפר את יעילות העבודה" – כך פסק לאחרונה בית הדין לעבודה בבאר שבע, ודחה את טענת העובדת לפיה הופרה זכותה להפסקות לפי צורכה. עם זאת, נפסק לעובדת פיצוי בסך 10 אלף שקל, מאחר שזמני היציאות שלה לשירותים פורסמו בקרב כל העובדים.

"לא ברור כיצד יש בפרסום שמה של העובדת המסוימת בקרב נציגים אחרים כדי לתמרץ את אותם נציגים ליעילות גוברת או לזמינות ודירוג טובים יותר", התייחס בית הדין לניסיון החברה להצדיק את הפרסום הפומבי.

"אנו סבורים כי אין מקום לקבוע כלל מכני בנוגע לפרק הזמן המותר לעובד לצאת לשם שימוש בחדר השירותים. אולם, למעסיק הפררוגטיבה לזהות מצבים לא סבירים כגון הפסקות רצופות בנות מעל 30-15 דקות, ואף למעלה מכך, ולהתריע על כך", הוסיף בית הדין.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* העליון: קריאת דוא"ל של עובד ממחשב החברה מפרה את זכותו לפרטיות
^* בית הדין הארצי הורה על הפסקת השימוש בשעון נוכחות ביומטרי בשל פגיעה בפרטיות העובדים
^* המעסיק חויב בפיצוי בסך 20 אלף שקל, לאחר שנכנס לחשבון הדוא"ל שסיפק לעובד

"שלפוחית רגיזה"

העובדת הועסקה במשך כ-4.5 חודשים כנציגת שרות לקוחות במוקד של חברת ביטוח, על לפיטוריה. העובדת טענה בין היתר שהיא סובלת מבעיה רפואית, "שלפוחית רגיזה", המחייבת אותה לצאת לשירותים בתדירות גבוהה ביחס ליתר העובדים, ותבעה פיצוי מהחברה בטענה שזכותה לצאת לשירותים הוגבלה.

היציאה לשירותים נמדדת במוקד השירות, ותדירותו ואורכו אף מתפרסמים בקרב עובדי המוקד. לכן טענה העובדת שהפרסום הפומבי של זמני צאתה לשירותים הביא לפגיעה בפרטיותה, שמזכה אותה בפיצוי נוסף.

החברה טענה מנגד שהעובדת מעולם לא טענה שהיא סובלת משלפוחית רגיזה, ואף לא הציגה מסמך רפואי המאשש זאת. בנוסף טענה החברה שבעיה רפואית מסוג זה אמנם גורמת ככלל ליציאות תכופות לשירותים, אך לא לפרקי זמן ממושכים. זאת בעוד העובדת נהגה לצאת לחדר השירותים למשך כחצי שעה מעבר לזמן המוגדר להפסקות.

מעסיק חייב להשלים עם כך שעובדים שונים נזקקים לצאת לשירותים בתדירות משתנה בהתאם לצרכיהם, הודתה החברה. עם זאת, כשמדובר ביציאות רבות, שכל אחת מהן לפרק זמן לא מבוטל, נטען שהמעסיק אינו צריך להשלים עם היעדרות כה ממושכת מהעבודה אם אין לך הצדקה רפואית.

זאת בעיקר במצב בו עובד שנזקק לצאת לשירותים, מחייב מוקדן אחר להיות זמין למענה טלפוני במקומו. כך נטילת הפסקות ארוכות מקטינות את זמינותו של העובד, פוגעת ברצף העבודה ובשירות לציבור, ואף גורמת לעומס בלתי סביר בקרב יתר המוקדנים.

"בהתאם לצרכיו"

סעיף 20א לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע: "עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו".

בית הדין לעבודה הסביר שהפסקה לצורך שימוש בחדר השירותים היא בעלת אופי אקראי, והעיתוי שלה נקבע בהתאם לצרכי העובד. הובהר שמדובר בהפסקה שמשכה אמור להיות קצר, ככלל – דקות ספורות.

"אין המעסיק רשאי לשלול מעובדים לצאת לשירותים כל אימת שהם נזקקים לכך, בהתאם לצרכיהם הספציפיים, מדובר בזכות מוקנית שאין מקום להתערב בה או לשלול אותה בדרך כלשהי", ציין בית הדין בהחלטתו. "לטעמנו, הפסקת העבודה לשם שימוש בחדר השירותים נגזרת מכבודו של העובד כאדם, וחשיבותה לבריאות העובד ורווחתו מובנית מאליה".

עם זאת, בית הדין הבהיר שקיימת הבחנה ברורה בין עובדה זו לבין פרקי הזמן הממושכים והיציאות התכופות לשירותים מעבר לסביר, שבמקרה זה גם לא נתמכו באישורים רפואיים.

כמובן שאין זה מתקבל על הדעת לדרוש מהמעסיק להעלים עין מהיעדרויות ממושכת ולא סבירות של העובד על בסיס קבוע ביציאה לשירותים, מבלי שהמעסיק יהיה רשאי לדרוש אישור רפואי המצדיק זאת. זאת מתוך חשש שהעובד מנצל לרעה את זכותו לצאת לשירותים "לפי צרכיו".

שימוש מידתי או מופרז

"לא קלה היא מלאכת האיזון והקביעה הדיכוטומית היכן עובר קו הגבול בין שימוש מידתי למופרז (בהפסקות יציאה לשירותים – מעסיקולוג)", הוסיף בית הדין. "לא ניתן להתוות כלי מדידה מדויקים, והבחינה צריכה להיעשות בהתאם לנסיבותיו של מקרה לגופו".

במקרה זה, בית הדין הבין מדוע החברה לא דרשה מהעובדת להציג בפניה אישור רפואי שיוכיח את עצם הצורך בתכיפות היציאות, מאחר שלא נמנעה מהעובדת האפשרות לצאת מספר פעמים לפי צרכיה. היה צורך שהעובדת תמציא אישור מתאים בנוגע למשך כל הפסקה, כיוון שלא היה לאורך ההפסקות קשר לבעיה הרפואית ממנה טענה שהיא סובלת.

החברה התייחסה לכך שלעובדת היו בעיות של חוסר אמינות, ובאחת הפעמים שיצאה להפסקה אף נצפתה מחוץ למערכת והתקשתה להציג הסבר מוצדק לעניין זה.

אין הצדקה להפסקות ארוכות

"הכרעתנו היא שהעובדת לא הרימה את נטל ההוכחה ואנו דוחים את טענתה לפיה נמנעה ממנה הזכות לצאת לשירותים לפי צרכיה, בהתאם לסעיף 20א לחוק שעות עבודה ומנוחה", פסק בית הדין.

"העובדת יכולה הייתה לצאת לשירותים בתדירות הנדרשת, ולא הוכח שצרכיה חייבו יציאות רבות לפרקי זמן ממושכים, כאשר תלונת הממונות עליה הייתה על משך הזמן בשירותים ולא על תדירות היציאה לשירותים".

בית הדין הארצי [בר"ע 48239-01-18] התייחס בפברואר 2019 לנושא היציאה להפסקות לשירותים, שמוגדרת כ"הפסקה קצרה" שנכללת בהפסקות שהמעסיק משלם עליהן, מתוך הנחה שאכן מדובר בהפסקה קצרה.

"אמנם לא ננקב מספר דקות מסוים אשר מעליהן ההפסקה היא ארוכה, אולם סביר שאין המדובר בהפסקות של כחצי שעה, כפי שהיה במקרה זה", הוסיף בית הדין וקבע שלא הופרה זכותה של העובדת להשתמש בשירותים לפי חוק.

פגיעה בפרטיות העובדת

לאחר שבית הדין הגיע למסקנה לפיה עצם הפרסום לראשי הצוותים נחזה כלגיטימי בנסיבות העניין, בשל צרכי העבודה המחייבים גיבוי תמידי של הנציגים האחרים שעובדים באותה משמרת, הוא נדרש לדון בנוגע ללגיטימיות תוכנו של הפרסום – הכולל את זהות העובדת ואת מספר הפעמים בהם יצאה לשירותים ולמשך הזמן בהם שהתה בשירותים בכל פעם.

סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע שפגיעה בפרטיות היא "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". לאחר שבחן את הדברים, פסק בית הדין שפרסום בקרב ראשי החוליות של שמות העובדים שהתפנו לעשות צרכיהם, מהווה פגיעה מסוימת בפרטיות, ומן הראוי לנקוט בצעד מתון ומידתי יותר, שיש בכוחו לתרום לצרכי העבודה מבלי לפגוע בפרטיות עובד מסוים.

לא הוכח שהיה צורך שראשי הצוותים ייחשפו לזהותו של אותו עובד, והיה ניתן להסתפק בעצם ידיעה כללית שעובד כלשהו מצוות אחר מצוי בשירותים ברגע נתון.

בית הדין פסק לעובדת פיצוי בסך 10 אלף שקל בשל הפגיעה בפרטיותה, שהוא נמוך יחסית, לאחר שהביא בחשבון שהעובדת עצמה לא הלינה על כך בזמן אמת.

[ס"ע 58890-02-17]