פיצוי בגובה 20 אלף שקל לעובד שהושפל במייל פומבי על ידי הבוס

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לפני כשבועיים פיצוי בגובה 20 אלף שקל בעקבות תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי עובד. התביעה הוגשה נגד עיריית בת ים והמנהל הישיר של העובד, ובית הדין חייב את שניהם בתשלום הפיצוי – יחד ולחוד.

"נשמעו חקירות ארוכות בארבע ישיבות הוכחות, מהן מתקבלת תמונה מצערת של יחסי עבודה עכורים בין הצדדים, ויכוחים, תביעות רבות, ואף פניות לבית הדין למשמעת", ציין בית הדין בהחלטתו.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* בית הדין הארצי קבע חובת זהירות מוגברת ביחס לדוא"ל המועבר לעובדים
^* הבוס הפיץ לשון הרע על העובד – מדוע חויב בפיצוי בגובה 8,000 שקל בלבד?
^* בית הדין לעבודה מתח ביקורת על עובד שהקליט בסתר עובדים אחרים

"כולי פליאה"

העובד שימש במשך שנים ארוכות כמציל, והועסק על ידי עיריית בת ים. הוא שיגר מכתב למנהל הישיר שלו בו טען להתנכלות נגדו, עם העתק לגורמים בכירים רבים בעירייה – בהם מנכ"ל העירייה ויו"ר הסתדרות המרחב.

המנהל שלח מכתב תגובה עם העתק לאותם גורמים, בו העלה טענות ענייניות רבות נגד העובד, אך בנוסף ציין: "דרך אגב, כולי פליאה על יכולת הכתיבה שלך, מעולם לא הפגנת יכולת כתיבה כה טובה, לפחות לאחר שאמרת לי כי אינך יודע לקרוא ולכתוב, או שנעזרת בכותב המכתבים של חברך, פורקי העולם לכאורה".

במכתב נוסף ציין המנהל: "הכתיב והכתב שלך משתפר ממכתב למכתב בכתב יד, ברכותיי על תרגולת הכתיבה".

בית הדין לעבודה פסק באפריל 2015 [ע"ע 26198/07/13] שכאשר מדובר בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להביא בחשבון את המאפיינים הייחודיים של יחסים מסוג זה.

מקום חי ותוסס

יש לבצע הבחנה בין טענות מקצועיות שמעלה מנהל בנוגע לתפקוד עובד, לבין טענות לא ענייניות הנוגעות לעניינים אישיים.

הפסיקה קובעת שמחובתו של המעסיק להעיר לעובדיו ולהתייחס לתפקודם, מבלי לחשוש מתביעות משפטיות, כחלק מניהול תקין של מקום עבודה: "מקום עבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שיתוף וגילוי מרביים… חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגרלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק" [ע"ע 2146-04-12].

כלומר, לצד האינטרס לשמירה על שמו הטוב של התובע, קיימים אינטרסים נוספים – בהם הבטחת שיח פתוח ושקיפות במקום העבודה, כמו במקרה זה.

המטרה: לפגוע ולהשפיל

"מדובר באינטרס משותף הן של העובד והן של המעסיק", הבהיר בית הדין בפסק הדין הנוכחי. "אין זה רק בגדר 'אינטרס', אלא גם חובה המוטלת על מעסיק להציג בפני העובד את כל הטענות הנוגעות לתפקודו וקשורות לעבודתו".

עם זאת, בנוגע להערת המנהל על כישורי הכתיבה של העובד, קבע בית הדין כי "אמירות אלה עולות לכדי ביזוי אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו, ועל כן עונות להגדרת לשון הרע. מדובר באמירות שאין מקומן להיאמר, בייחוד על ידי מנהל ישיר לעובד שלו, וניתן לראות בהן פוגעניות, מבזות ומשפילות".

בית הדין התרשם שהאמירות הללו נאמרו במטרה לפגוע בעובד ולהשפיל אותו, וקבע שאין להן כל רלוונטיות להתכתבות המקצועית בין הצדדים: "המכתב נשלח לגורמים שאין להם כל אינטרס לדעת מהם כישורי הכתיבה של התובע, או מה עשה בחייו הפרטיים 'בעזרתו' של הוועד".

חסינות עובד ציבור

המנהל טען שיש לו חסינות נגד התביעה בשל היותו עובד עירייה, אולם בית הדין דחה טענה זו וקבע שהמכתבים חרגו ממסגרת תפקידו ונכתבו בחוסר תום לב, ולכן הוא אינו יכול ליהנות מחסינות.

חוק איסור לשון הרע מעניק לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק לתובע פיצוי בגובה עד 50 אלף שקל, אך בית הדין החליט להעמיד את גובה הפיצוי על 20 אלף שקל, מאחר שגם התובע נהג לפנות אל המנהל תוך עקיצות ועלבונות, ונהג להתלונן עליו בפני גורמים שונים על כך שהוא מתעמר בו. עם זאת, חשוב להדגיש שבכל מקרה חלה חובת תום לב מוגברת על המנהל.

העובד הגיש תביעה על סך 300 אלף שקל, ולאחר ניהול הליך משפטי ממושך נפסק לו פיצוי בגובה 20 אלף שקל בלבד, ולכן הוא חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגובה 10 אלף שקל. כלומר, לאחר הקיזוז זכאי העובד לפיצוי בגובה 10 אלף שקל.

[סע"ש 25653-05-14]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין נושא לשון הרע במקום העבודה >>