המפעל הועתק למקום מרוחק, נדחתה טענת העובד להרעת תנאים
מעסיקולוג8:00
בית הדין לעבודה: "גם אם זמן הנסיעה התארך ועלותה גדלה, לא די בכך כדי לקבוע את הזכאות להתפטרות בדין מפוטר"
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעת עובד, שטען שיש להכיר בהתפטרותו כפיטורים ולחייב את המעסיק בתשלום פיצויי פיטורים בעקבות שינוי מקום עבודתו.
לטענתו, בעקבות העתקת המפעל למקום אחר, דרכו לעבודה שעמדה על עשרים דקות התארכה לשעה וחצי לכל כיוון, הוצאות הנסיעה שלו עלו משמעותית, וכן שעות עבודתו פחתו בשל הנסיעות הארוכות. העובד טען שמדובר בהרעה מוחשית ובלתי נסבלת בתנאי עבודתו, באופן כזה שלא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך לעבוד בתנאים אלו.
"גם אם זמן הנסיעה התארך ועלותה גדלה, בעקבות המעבר של המפעל, לא די בכך כדי לקבוע את הזכאות להתפטרות בדין מפוטר, שכן על העובד להוכיח קיומה של הרעה מוחשית (הדגשה במקור – מעסיקולוג) ולא כל הרעה מספקת לצורך זה", הבהיר בית הדין בהחלטתו.
חוק פיצויי פיטורים קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
בית הדין הארצי לעבודה פסק שעל עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף זה להוכיח שלושה תנאם מצטברים: 1. שאכן היתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". 2.שהעובד התפטר בשל כך ולא מסיבה אחרת, כלומר שקיים קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות. 3. שהעובד נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור שהמעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.
קיבל שכר עבור שעות הנסיעה
במקרה הנוכחי, פסק בית הדין שהעובד נכשל בהוכחת התנאי הראשון מבין השלושה המצוינים למעלה: הוא לא הציג כל אסמכתא בנוגע למשך זמן הנסיעה הנטען; הוא העיד שהיו ברשותו קבלות המוכיחות את הסכומים שהוציא עבור הנסיעה, אולם הן לא הוצגו בפני בית הדין, והדבר פעל לחובתו; בנוסף לא צורפו דוחות נוכחות להוכחת טענתו להפחתה בשעות עבודתו כתוצאה ממעבר המפעל.
בחקירתו הנגדית בבית הדין, אף אישר שבתקופה האחרונה לעבודתו הפסיק להחתים כרטיס נוכחות והחל למלא דוחות ידניים, שכללו גם את שעות נסיעתו כשעות עבודה, ושבחלק מתקופה זו קיבל על שעות נסיעה אלו שכר.
"מדובר בטענה מפתיעה שלא עלתה קודם לכן ואם היא נכונה, עולה ממנה כי לפחות חלק מהרעת התנאים טופלה על ידי המעסיק, כך שלא ניתן לקבוע כלל האם, ככל שהורעו תנאי עבודתו של העובד, מדובר אכן בהרעה מוחשית(הדגשה במקור – מעסיקולוג)".
העובד הציג תלוש משכורת יחיד המצביע על הפחתה משמעותית בשכר, אך לא ברור אם לעניין קשר כלשהו למעבר המפעל או להיעדרות מסיבות אחרות.
"מכל מקום, שינוי בשכר, דרמטי ככל שיהיה, בחודש אחד, אין בו כדי להצביע על מגמה מתמשכת של פגיעה בתנאי העבודה, העולה כדי הרעה מוחשית בתנאי עבודה", הבהיר בית הדין.
דעת מיעוט: העובד זכאי לפיצויים
בניגוד לטענת העובד לפיה החברה התעלמה מפניותיו, הוכח שדווקא התקיים דיאלוג בין הצדדים ושהוצעו לו פתרונות שלא היו לרוחו.
"מכיוון שהעובד בחר לנקוט בגרסה של התעלמות מוחלטת מצד המעסיק, הוא לא הציג בפנינו את ההידברות האמיתית שהתנהלה בין הצדדים: הרעיונות שהועלו והיתכנותם", הוסיף בית הדין.
"כך לדוגמא, העובד לא פירט בפנינו את הסכמת המעסיק להחשיב את שעות הנסיעה כשעות עבודה וכפועל יוצא גם לא פוּרְטה הטענה כי ההסכמה בוטלה ולא פורט מתי ומדוע. העלמת עובדות מהותיות אלו, פועלת לחובת העובד, ויוצרת הנחה שלו היו מפורטות במלואן, היו פועלות כנגד התביעה".
יש לציין כי באופן חריג קיימת דעת מיעוט של נציגת ציבור העובדים שישבה בהרכב השיפוט, גב' סיגל רונן כץ, לפיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים.
