מאחר ששכרה של העובדת, שהועסקה במשך כ-5 שנים כמוכרנית ברשת מלונות, הורכב מעמלות מכירה אישיות – על פי הדין הן חלק מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים. לפיכך נפסק שלצורך חישוב פיצויי פיטורים, העמלות הן חלק מהשכר שבגינו יש לשלם פיצויי פיטורים.
"נוכח מסקנתנו באשר לפיצויי פיטורים, הרי שגם ההפרשה לפנסיה צריכה לכלול את בסיס עמלות המכירה", הבהיר בית הדין, כאשר בכל מקרה השכר המבוטח לא יעלה על השכר הממוצע במשק, כפי שנקבע בצו ההרחבה לפנסיית חובה.
עם זאת, נדחתה טענה זהה של העובדת בנוגע לקרן השתלמות, מאחר שאין מדובר בזכות קוגנטית אלא בזכות הסכמית.
הפסיקה לא התייחסה לשכר קובע בהקשר לקרן השתלמות, בעוד צו ההרחבה בענף המלונאות קבע מפורשות בסעיף 6.2 לצו שההפרשות לקרן השתלמות ייעשו על בסיס המשכורת הכוללת.
במשכורת הכוללת הובאה רשימה סגורה, כאשר עמלות אינן חלק מאותה רשימה. מכאן שקרן ההשתלמות היא על בסיס "משכורת כוללת" ולא "שכר קובע".
