המנהל חויב באופן אישי בפיצוי העובדת בכ-150,000 שקל
מעסיקולוג6:52
בית הדין לעבודה פסק שעל אף שהמנהל לא היה בעל מניות בחברה, עליו לשלם לעובדת את הפיצוי בעקבות הפסקת פעילות החברה והיעדר אפשרות להיפרע מהן
בית הדין לעבודה בתל אביב חייב בשבוע שעבר באופן אישי מנהל בפיצוי עובדת בגובה כ-150,000 שקל שהופרו זכויותיה במהלך תקופת העסקתה. זאת, על אף שהמנהל אינו רשום כבעל מניות בחברה.
העובדת הועסקה למעלה משנתיים בעסק ל"תיירות מרפא" שפעל בסמוך לבית החולים איכילוב בתל אביב. במסגרת תפקידה, היא היתה אחראית בין היתר על בניית תכנית טיפולית ללקוח בהתאם לצרכיו הרפואיים, ניהול צוות המשרד וליווי הלקוחות לייעוצים רפואיים.
במהלך תקופת עבודתה הועברה העובדת מהעסקתה בחברה אחת לשנייה, והמשיכה באותו התפקיד, באותו מקום עבודה ותחת אותה הנהלה. דבר חילוף החברות, טענה העובדת, נודע לה רק לאחר שהגישה את כתב התביעה, וכך התקבלה טענתה ל"רצף העסקה" ולאחריות שתי החברות לזכויותיה.
העובדת הגישה את התביעה לא רק נגד שתי החברות, אלא גם נגד המנהל תחתיו עבדה, על אף שאינו רשום כבעל מניות בחברות. שני נתבעים נוספים היו לטענתה "אנשי קש", שנרשמו כבעלי מניות בחברות על אף שבפועל שימשו כשכירים בלבד.
דירה במגדלי Yoo על חשבון החברה
המנהל הכחיש את היותו הבעלים והרוח החיה בשתי החברות, וטען ששימש רק כעובד שכיר. עם זאת, שכרו החודשי עמד על 30,000 שקל בסוף תקופת העסקתה של העובדת, ובחודשים שקדמו לכך הוא קיבל שכר משתנה בסכומים גבוהים שהיו תלויים במחזור המכירות.
המנהל התגורר בדירה מפוארת במגדלי Yoo בתל אביב, ואת שכר הדירה שגובהו עמד למעלה מ-20,000 שקל לחודש שילמו החברות. תנאי העסקתו היו גבוהים בצורה ניכרת ביחס לעובדים שהיו רשומים כבעלי מניות בחברות.
בית הדין לעבודה ציין בהחלטתו כי עובדה זו מחזקת את טענת העובדת לפיה המנהל "היה הבעלים האמיתי של החברות, והוא בחר שלא בתום לב להסתתר מאחורי מסכי ההתאגדות של שתיהן ומאחורי בעלי מניות שהיו אך ורק 'אנשי קש'".
עמדתו זו נתמכה בראיות נוספות, בהן עדויות של שתי עובדות בחברה וכן עדותו של בעל מניות נוסף בחברה, שלדבריו היה בפועל שכיר בלבד וכל פעולותיו נעשו על פי הוראותיו והנחיותיו של המנהל שהיה הבעלים בפועל ובעל השליטה המלאה בשתי החברות.
הרמת מסך ההתאגדות
חוק החברות קובע שניתן לחייב באופן אישי את הבעלים של חברה בע"מ בחובות הרשומים על שמה במסגרת הליך משפטי המכונה 'הרמת מסך'. זאת, במקרה בו נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות על מנת לקפח נושה של החברה או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
מאחר ששתי החברות הפסיקו את פעילותן ואין ביכולתן לשלם דבר לעובדת, עשה בית הדין שימוש נדיר בהליך הרמת המסך, ופסק שיש לחייב באופן אישי את המנהל כמעסיק של העובדת לשלם לה את כל זכויותיה להן היא זכאית על פי חוק.
כך חייב בית הדין לעבודה את המנהל לשלם לעובדת 10,000 שקל בשל אי מתן הודעה לעובדת, דמי הבראה בסך כ-4,500 שקל, דמי חופשה בסך כ-3,600 שקל, הפרשות לפנסיה בגובה כ-8,600 שקל, גמול שעות נוספות בגובה כ-95,000 שקל, דמי נסיעות בגובה כ-5,500 שקל, וכן פיצויי פיטורים בגובה כ-26,000 שקל. בנוסף זכאית העובדת להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 שקל.
