פיצוי גבוה למועמדת שלא התקבלה כי לא סיפרה בריאיון שהיא בהיריון
מעסיקולוג7:00
בבדיקת הפוליגרף עדכנה המועמדת מיוזמתה שהיא בהיריון, והודתה שהסתירה זאת במכוון בשל החשש לפגיעה בסיכויי קבלתה לתפקיד
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק לאחרונה פיצוי בסך 30 אלף שקל למועמדת שלא התקבלה לתפקיד, משום שלא עדכנה בריאיון שהיא בחודש השלישי להיריונה. מדובר בפיצוי גבוה ביותר ביחס למשכורת שהייתה העובדת מקבלת אילו הייתה מתקבלת לעבודה.
ימים ספורים לאחר ריאיון העבודה החלה התובעת בשבוע התלמדות למשרת קופאית ראשית ברשת מזון. הוסבר לה שרק לאחר שתעבור את בדיקת הפוליגרף תוכל להשתלב בעבודה בקופה הראשית.
בחלוף שבוע, בטרם חוברה למכשיר הפוליגרף במכון פרטי, סיפרה המועמדת לבודק ביוזמתה שהיא בהיריון כי חשבה שזה עשוי להיות רלוונטי. ואכן היה – הבודק הסביר שהם אינם מבצעים בדיקות פוליגרף לנשים בהיריון, ודיווח לקב"ט של המעסיק שאין בכוונתו לבצע את הבדיקה בשל כך.
הקב"ט הורה בתגובה לבודק לבצע למועמדת תשאול במקום בדיקת פוליגרף, במסגרתו שאל הבודק את המועמדת מדוע לא סיפרה על ההיריון בראיון העבודה, והיא השיבה שחששה שלא יעסיקו אותה בשל כך.
"רמת מהימנות תואמת חלקית את דרישות התפקיד"
בחוות הדעת ציין הבודק שהתרשם מהמועמדת כחביבה, רגישה, לא תחרותית, ממושמעת ומקבלת מרות מהממונים עליה, אך הוסיף: "אני בדעה כי רמת מהימנותה של הנבדקת תואמת חלקית את דרישות התפקיד המוצע".
כשעתיים לאחר סיום התשאול, נציג של חברת כוח אדם הודיע למועמדת בשיחה טלפונית שהוחלט להעסיק מתמודדת אחרת למשרה.
בתגובה הגישה המועמדת תביעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50 אלף שקל נגד החברה, בטענה שלא התקבלה כיוון שלא עדכנה מראש שהיא בהיריון, וכך הופלתה בניגוד לחוק. בהקשר זה נזכיר שחוק עבודת נשים קובע שעל עובדת בהיריון חלה חובה להודיע למעסיק על דבר הריונה רק בחודש החמישי להיריון.
לאחר שהוכח בבית הדין שלמועמדת היו ללא ספק כל הכישורים המקצועיים הנדרשים למלא את התפקיד, עבר נטל ההוכחה אל כתפי החברה להוכיח שלא פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הסתרת נטייה מינית בריאיון בסביבה מסורתית
החברה טענה להגנתה שהמועמדת לא התקבלה לתפקיד בעקבות חוות דעתו של הבודק, שמצא התאמה חלקית ברמת מהימנות. בעדותו בבית הדין, הסביר הבודק שלאחר התשאול התרשם באופן חיובי מהמועמדת, אולם לשיטתו העובדה שלא סיפרה בריאיון שהיא בחודש שלישי להיריון, ובכך למעשה הסתירה את דבר הריונה, מעידה על "חוסר יושרה, וזה דבר שמראה על חוסר אמינות של אדם", כלשונו.
אמירה זו של הבודק לא מתיישבת עם תשובתו לשאלה קודמת שהופנתה אליו, הנוגעת למקרה בו מועמד יספר לו במסגרת התשאול שהסתיר בראיון קבלה לעבודה את נטייתו המינית, ויסביר שעשה זאת כיוון שמדובר בסביבת עבודה מסורתית וחשש שלא יתקבל לעבודה בשל כך, ולכן התכוון לספר למעסיק רק כחודשיים לאחר שיתחיל לעבוד.
בודק הפוליגרף השיב שלא היה מתייחס לכך כבעיה, בנימוק לפיו "עצם נטייה מינית של אדם לא משפיעה על העבודה, ודי ברור שהמועמדת חששה שהיא לא תתקבל לעבודה כי פחדה שזה יפריע לעבודה שלה שם, ובעיניי זו נקודה מאוד חשובה, עצם ההסתרה".
בית הדין עמד על הסתירה בדברי הבודק, וקבע: "תשובתו של העד מדברת בעד עצמה, לפיה לא 'עצם' ההסתרה זו שגרמה לו לייחס למועמדת חוסר מהימנות חלקית". כלומר, הבודק רואה בהסתרה של היריון כחוסר מהימנות כיוון שברור לו שהדבר יעמוד לה לרועץ בקבלה לעבודה. על כך בדיוק בא החוק להגן, על מעשה שתוצאתו האובייקטיבית גורמת להפליה".
מתי חלה חובה להודיע לפני החודש החמישי?
בית הדין הבהיר שהחיוב לעדכן מעסיק בנוגע להיריון החל מהחודש החמישי חל גם על מועמדת בריאיון עבודה. כלומר, החל מהחודש החמישי להיריון היא מחויבת לעדכן מעסיק פוטנציאלי בנוגע להיריונה.
מועמדת שנמצאת לפני החודש החמישי להריונה מחויבת להודיע על כך למעסיק פוטנציאלי רק אם ההיריון רלוונטי למשרה המוצעת. לדוגמה, במקרה בו אופי התפקיד מסכן את ההיריון, דוגמת טיסות מרובות, חשיפה לחומרים מסוכנים וקרינה, מגבלות פיזיות הקשורות בהריון דוגמת הרמת משאות כבדים וכדומה. ובכל מקרה, המועמדת מחויבת לפעול בתום לב מול המעסיק.
במקרה זה, לא רק שהחברה לא הוכיחה שחשיפת ההיריון על ידי המועמדת היה הכרחי בשל אופי התפקיד שהוצע לה, אלא החברה עצמה טענה "להגנתה" לאורך כל ההליך שהיא מעסיקה נשים בהיריון ואין כל מניעה שאישה בהיריון תבצע תפקיד של קופאית ראשית.
כך נפסק שאי קבלת המועמדת לעבודה רק בשל העובדה שלא סיפרה על היותה בהיריון בחודש שלישי בראיון קבלה לעבודה, היא הפליה פסולה המהווה הפרה של החוק.
ניסיון הריפוי הפך להצעה לא חוקית
לאחר הגשת התביעה הוצע למועמדת לעבוד בחברה, אולם מדובר היה בהצעה לתפקיד אחר. בית הדין הבהיר שעצם הצעת העבודה החדשה מהווה הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כיוון שההצעה שונתה רק בשל העובדה שהמועמדת לא גילתה שהיא בהיריון.
כדי לקבוע את גובה הפיצוי לו זכאית המועמדת, הביא בית הדין בחשבון את כישוריה והתאמתה למשרה שהוצעה לה, ואת העובדה שדחיית מועמדתה הייתה אך ורק בשל עניין ההיריון.
"שקלנו גם את הצורך בהעברת מסר הרתעתי לציבור המעסיקים ואת עוגמת הנפש שנגרמה למועמדת", הוסיף בית הדין ופסק לה כאמור פיצוי בסך 30 אלף שקל.
