ראשי»כתבות פופולריות»בית הדין הארצי: "הלכת הטיפים" החדשה תלויה בהקשר התעשייתי
בית הדין הארצי: "הלכת הטיפים" החדשה תלויה בהקשר התעשייתי
מעסיקולוג6:30
נפסק שהטיפים של מעצב השיער אינם מהווים חלק משכרו. כיצד נקבעת זכאות העובד לשעות נוספות בהיעדר רישום נוכחות?
בית הדין הארצי לעבודה דחה לפני כשבועיים טענת מעסיק לפיה הטיפים שקיבל העובד במספרה מהווים חלק משכר עבודתו.
המעסיק ביסס טיעון זה על "הלכת הטיפים" שפורסמה באפריל 2018 – במסגרתה שינה בית הדין הארצי הלכה שהיתה נהוגה במשך שנים וקבע שטיפים מהווים באופן גורף חלק משכר העבודה, ולכן המלצר זכאי לקבל בגינם פנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ואף דמי אבטלה. נזכיר שעד לשינוי ההלכה, לא בכל המקרים היוו הטיפים חלק משכר העבודה.
במסגרת קביעת ההלכה החדשה, התייחס בזמנו בית הדין הארצי באופן ספציפי לענף המסעדנות – כלומר למסעדות, בתי קפה, ברים ופאבים. לכן הבהיר כעת בית הדין הארצי שהלכה פסוקה זו היא תלוית הקשר תעשייתי, ולא הוכח שיש להחיל אותה גם על מעצבי שיער במספרות.
"גם אם העובד אכן קיבל מעת לעת 'טיפים' – הרי שאלה שולמו לו על ידי לקוחות המספרה באופן וולונטרי, ואין לקחתם בחשבון כחלק משכר עבודתו", פסק בית הדין הארצי.
הכרעה זו התקבלה במסגרת ערעור שהגיש המעסיק על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע [סע"ש 45493-03-15]. העובד הועסק במשך כ-7 שנים במספרה עד לפיטוריו, כאשר על פי תלושי השכר עמד שכרו החודשי על 2,000 עד 3,000 שקל.
לטענת העובד הוא הועסק במשרה מלאה נוסף על ביצוע שעות נוספות, ולכן תבע הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים וכן זכויות סוציאליות בהתאם להיקף משרה מלא. זאת בעוד המעסיק טען להגנתו שהעובד הועסק במשרה חלקית בלבד.
פסיקות אבסורדיות
בית הדין הארצי נדרש לדון בשאלה כיצד יש לחשב זכאות לתגמול שעות נוספות במקרה בו המעסיק לא ערך דוחות נוכחות.
אך לפני הכל – קצת רקע: בשנת 2008 אושר תיקון 24 לחוק הגנת השכר במסגרתו נערכו בין היתר שני שינויים הרלוונטיים לענייננו: האחד חייב את המעסיק לנהל פנקס שכר ששולם לעובדים, והשני קבע שאם המעסיק לא יציג לבית הדין לעבודה את רישומי הנוכחות מתוך פנקס שעות העבודה בתביעה שהוגשה נגדו על ידי עובד לתשלום שכר עבודה – הוא זה שיידרש להוכיח שהעובד לא עמד לרשותו בשעות העבודה השנויות במחלוקת, ולא העובד כפי שהיה נהוג עד אז. אם לא יצליח להוכיח זאת – תתקבל התביעה.
אלא שבשל פרשנות משפטית שגויה לתיקון החוק על ידי בתי הדין האזוריים לעבודה, נוצרו פסיקות אבסורדיות: מצד אחד בית הדין התרשם שעדות העובד לא אמינה ושהוא לא הוכיח את טענותיו לביצוע שעות נוספות, אך מצד שני הוא בכל זאת מקבל "בלית ברירה" את התביעה בעקבות תיקון החוק.
גישה פרשנית זו של בתי הדין האזוריים, חרף ההלכה הפסוקה, יצרה מצב מסוכן בו כל עובד לא הגון שרואה שהמעסיק שלו לא מתעד שעות עבודה כחוק – יכול להגיש תביעה נגדו על בסיס טענה שקרית לביצוע שעות עבודה נוספות, והוא אפילו לא צריך לטרוח ליצור מצג אמין בפני בית הדין.
וכך, לאחר סדרת פסקי דין מפתיעים בתוצאתם בהם הוחלט שמעסיק ישלם לעובד גמול שעות נוספות על אף שהעובד לא הוכיח שעבד באותן שעות ועדותו כלל לא נמצאה מהימנה, בית הדין הארצי לעבודה עשה בשנת 2018 סוף לתופעה ושוב הבהיר שגם כאשר לא קיים תיעוד כחוק של שעות העבודה – אין הדבר מקנה לעובד באופן אוטומטי זכאות לגמול שעות נוספות.
כלומר, כאשר קיימת מחלוקת בין המעסיק לבין העובד בנוגע לשעות העבודה, בין רגילות ובין שעות נוספות, נדרש העובד להעמיד גרסה עובדתית ביחס להיקף המשרה הרגיל וביחס להיקף שעות העבודה הנוספות, לפי מהות המחלוקת.
סף ראיות נמוך
בית הדין לעבודה פסק במקרה הנוכחי שנפלה שגגה בקביעתו של בית הדין האזורי לגבי סף הראיות הנדרש מעובד במקרה בו שעות העבודה שנויות במחלוקת ולא מוגשים דוחות נוכחות. זאת מאחר שבפסיקה אמנם נקבע שהעובד נדרש להעמיד גרסה עובדתית לגבי שעות עבודתו, אך אין משמעות הדבר שעליו להמציא ראיות בכתב או רישום כלשהו – כפי שסבר בית הדין האזורי.
כך בוטלה החלטתו של בית הדין האזורי, בנימוק לפיו אין די בהתבסס על תלושי השכר לצורך הכרעה בסוגיה, והדיון בנושא הוחזר להכרעתו המחודשת של בית הדין האזורי.
כעת יידרש בית הדין האזורי לקבוע אם הוא משתכנע בכך שהעובד הועסק במשרה מלאה ו/או בשעות נוספות; אם הוא משתכנע שלא הועסק במשרה מלאה ו/או בשעות נוספות; או שכפות המאזניים נותרו מעוינות ביחס לשאלות הללו.
בהתאם להכרעה זו, יהיה עליו לדון מחדש בדרישת העובד להפרשי שכר עד גובה שכר המינימום, בדרישותיו לזכויות סוציאליות בתלות בהיקף המשרה שייקבע, וכן בדרישתו לגמול שעות נוספות.
—
פסיקה נוספת בנוגע לתיקון חוק הגנת השכר: – בית הדין הארצי | ע"ע 24946-09-14 | אוגוסט 2016. – בית הדין הארצי | ע"ע 4111-07-15 | פברואר 2019.
