מחקר: הימנעות אישה ממו"מ על תנאי שכר עשויה דווקא להשתלם

מסקרים שנערכו לאחרונה בארה"ב עולה כי 70% מהמשתתפים סבורים שנשים צריכות לנהל מו"מ לעתים קרובות יותר בנוגע לתנאי השכר שלהם, אולם חיטוט במחקרים שנערכו בנושא מגלה שזהירות בהקשר זה עשויה דווקא לתגמל את העובדת. כשלא ברור לאישה מה צפוי לה בעת המו"מ – בקשה להעלאה במשכורת לא תהיה בהכרח פתרון טוב עבורה.

במחקר שפורסם לאחרונה ב-Harvard Business Review גילו שלוש חוקרות מהאוניברסיטאות הרווארד, סטנפורד ופיטסבורג שנשים נוטות לאמץ את עצות הסביבה לבקש העלאה בשכר גם כאשר הוא הולם את כישוריהן ואת הניסיון המקצועי שלהן, והתוצאה מובילה לא פעם דווקא לתוצאה ההפוכה – פגיעה כספית.

המחקר התבצע כך שהנסיינים המייצגים את העובדים ואת הנהלת החברה מתקשרים ביניהם באמצעות הודעות צ'ט, מבלי שיש להם אפשרות לדעת אם בצד השני מצויים גבר או אישה. כך נוטרלה האפשרות לפיה הנהלת החברה הושפעה מהמגדר של המועמד לתפקיד, ולהיפך. מה שכן הובא לידיעת ההנהלה הוא איכות ביצועי העובד או העובדת ורמת הכישורים הרלוונטיים שלהם.

הקבוצה הראשונה, שכונתה על ידי החוקרות 'טיפול מבחירה', הורכבה מעובדים שקיבלו הצעה לשכר התחלתי ונדרשו לקבל החלטה אם הם מעוניינים לקבל את ההצעה או לנהל מו"מ. הקבוצה השנייה כונתה 'טיפול כפוי', והורכבה מעובדים שקיבלו הצעת שכר ונאלצו תמיד לנהל מו"מ בנוגע אליה.

תוצאות המחקר מלמדות שהסיכוי שאישה שהשתתפה בקבוצה הראשונה תחליט לנהל מו"מ היה נמוך ב-11% מאשר הסיכוי שגבר יעשה זאת, חרף העובדה שרוב אלו שבחרו לנהל משא ומתן הצליחו לשפר את תנאי ההעסקה.

ב-88% מהמקרים נשים בחרו באפשרות למו"מ כאשר ההצעה לשכר הראשוני היתה נמוכה מהיכולות ומהכישורים שלהן, ואילו רק ב-44% מהמקרים נשים נמנעו מעמידה על המקח כאשר הוצגה בפניהן הצעת שכר המשקפת את הניסיון המקצועי שלהן, או כזו שעולה עליו. כלומר, אישה תעדיף להימנע ממו"מ כאשר מוצע לה שכר שהולם את כישוריה או יותר מכך.

בקבוצת ה'טיפול מבחירה', ב-49% מהמקרים נשים ניהלו מו"מ ושיפרו את שכרן, ואילו רק ב-9% מהמקרים השכר שהוצע להן ירד כתוצאה מהמשא ומתן. ב-42% מהמקרים הנותרים השכר נותר על כנו, כאשר מתוכם בשליש מהמקרים הנשים פשוט נמנעו מניהול מו"מ.

טוויסט בעלילה: קבוצת הביקורת

בשלב זה היה ניתן להגיע למסקנה די משכנעת, לפיה ניהול מו"מ מיטיב עם העובד באופן כמעט תמידי, ונכון יהיה תמיד לשאת ולתת כאשר מקבלים הצעה – בין אם היא הולמת את כישורי העובד ובין אם לא.

עם זאת, מסקנה זו מתאדה כליל תודות לקבוצת הביקורת: מה קורה כאשר אישה מקבלת הצעת שכר שהולמת את ניסיונה המקצועי ואת כישוריה, אך נכפה עליה בכל זאת לנהל מו"מ? ממצאי המחקר מראים ששכרן של הנשים דווקא ירד כתוצאה מניהול המו"מ.

בשתי קבוצות המחקר השכר ההתחלתי עלה ב-49% מהמקרים בעקבות ניהול מו"מ, אולם שיעור המקרים בהם השכר ההתחלתי ירד כתוצאה מהמו"מ נסק מ-9% מקבוצת ה'טיפול מבחירה' ל-33% בקבוצת ה'טיפול כפוי'.

השוואת שני התרחישים הללו הביאה את החוקרות למסקנה לפיה נשים בקבוצת המחקר הראשונה קיבלו החלטה פיננסית נבונה כאשר ויתרו על ניהול המו"מ.

הימנעות מושכלת

העובדה לפיה הנשים שניהלו מו"מ בקבוצה הראשונה הרוויחו מכך – אינה מעידה על כך שאלו שנמנעו ממו"מ הפסידו כתוצאה מכך.

נראה שנשים שהחליטו לא לנהל מו"מ כאשר ניתנה להן האפשרות, עשו זאת תוך בחינת הנסיבות והבנה שהמהלך עלול לחבל בתנאי השכר שלהן.

התפישה הרווחת לפיה נשים תמיד צריכות לבקש העלאה בשכר עלולה להביא לתוצאות הפוכות לגמרי. לפיכך, הגישה הנכונה היא שיפור כישורי המו"מ של נשים וסיוע להעריך בצורה טובה יותר את היכולות ואת הכישורים הרלוונטיים לתפקיד.

ואם אתם שואלים עצמכם מה היו הממצאים במחקר בנוגע לגברים שהשתתפו בו – נותר לנו רק להסכים שחבל שנתונים חשובים אלה לא פורסמו גם הם.

<< לחצו כאן להרחבה בנושא שוויון הזדמנויות בעבודה >>