זכאות לדמי אבטלה: האם יש להביא בחשבון הודעה מוקדמת הארוכה מהקבוע בחוק?
מעסיקולוג6:00
עובד מפוטר טען שיש להכיר בחודשים הנוספים בהם קיבל חלף הודעה מוקדמת, כחודשים הנמנים בתקופת האכשרה. מה פסק בית הדין לעבודה?
כאשר עובד מקבל מכוח חוזה עבודה הודעה מוקדמת ארוכה יותר מזו הקבועה בחוק, והוא אינו עובד במהלכה אך מקבל עבורה שכר מהמעסיק – האם יש להביא בחשבון תקופה זו לעניין תקופת האכשרה הנדרשת לזכאות לדמי אבטלה?
בשאלה זו נדרש לאחרונה לדון בית הדין לעבודה בנצרת, שפסק שהחלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להביא במניין הימים לצבירת תקופת אכשרה את הימים שעבורם שולם לתובע חלף הודעה מוקדמת מעבר לחודש ימים – נעשתה כדין.
דרישת התובע לתשלום דמי אבטלה נדחתה על ידי פקיד התביעות בביטוח הלאומי, בנימוק לפיו התובע לא צבר את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה. "צברת 10 מתוך 12 חודשי עבודה בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התייצבותך בלשכת התעסוקה", צוין בהודעה.
התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החלטה זו, וטען שיש להביא בחשבון למניין תקופת האכשרה את כל ששת החודשים של ההודעה מוקדמת שקיבל בפועל משני מעסיקים שונים. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד שיש להביא בחשבון רק חודש אחד של הודעה מוקדמת מכל מעסיק, בהתאם להוראות הדין.
החוק קובע תקופת הודעה מוקדמת בהתאם לוותק העובד (ראו מסגרת), אך ניתן להאריך תקופה זו במסגרת חוזה העבודה. וכך, לאחר פיטוריו על ידי שני מעסיקים, קיבל התובע הודעה מוקדמת של 3 חודשים כקבוע בחוזה העבודה.
דרישתו לקבל דמי אבטלה נדחתה בנימוק לפיו הוא לא צבר את תקופת האכשרה הנדרשת בתקופה של 18 החודשים, שקדמו למועד התייצבותו בשירות התעסוקה. זאת מאחר שהביטוח הלאומי הביא בחשבון תקופת האכשרה רק חודשיים מתוך ששת חודשי ההודעה המוקדמת, כלומר חודש הודעה מוקדמת מכל מעסיק לו הוא זכאי על פי חוק.
בית הדין דחה את תביעת התובע, ופסק שאין מקום להתערב בהחלטת הביטוח הלאומי. "תקופת האכשרה נקבעה באופן דווקני בהוראות החוק שבגדרו נבחנת תביעתו של התובע, כאשר מתוך 12 החודשים 'שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה', שהיה עליו לצבור לשם מימוש זכאותו לדמי אבטלה, צבר התובע 10 חודשים בלבד", נימק בית הדין את החלטתו.
התובע ביקש להסתמך על פסק דין מינואר 2012 שמחזק את טענתו [20171-07-09], אולם מאחר שמדובר בפסק דין של בית הדין האזורי ולא בית הדין הארצי, הוא אינו מחייב – ולכן הוחלט שלא לפסוק על פיו.
