ראשי»כתבות פופולריות»פסיקה: הגבלת תחרות במעסיק גם כאשר אין תנאי מפורש בהסכם העבודה
פסיקה: הגבלת תחרות במעסיק גם כאשר אין תנאי מפורש בהסכם העבודה
מעסיקולוג11:20
בית הדין לעבודה פסק פיצויים לחברה ששניים מעובדיה עברו לעסק מתחרה תוך שימוש במידע שצברו אודות לקוחות. "שמירת סודות מקצועיים של מעביד והתנהלות בתום לב היא מחובתו של עובד"
מעסיקים רבים מקפידים להוסיף להסכם העסקה עם עובד חדש תנאי לפיו נאסר עליו להקים עסק מתחרה או להצטרף לשורותיו של עסק שכזה בסמוך לסיום העסקתו בחברה. אך מה קורה כאשר העובד מתחרה במעסיק הקודם כאשר אין בהסכם העבודה סעיף המגביל זאת?
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לפני שבוע פיצויים לחברה ששניים מעובדיה עברו לעסק מתחרה ועשו שימוש במידע אודות לקוחות שהגיע אליהם במסגרת העסקתם. זאת על אף שבהסכם העבודה לא היתה דרישה לאי תחרות או להגבלת חופש העיסוק לתקופה כלשהי.
העובדים הועסקו בחברה העוסקת בתחום שואבי האבק הביתיים כטכנאי שירות – האחד החל משנת 1999 והשני החל מ-2007. שכר שני העובדים היה מורכב משכר בסיס ובונוס – האחד קיבל כ-22 אלף שקל ברוטו לחודש, ושכרו של העובד השני עמד על כ-14 אלף שקל ברוטו.
השניים התפטרו בסמוך זה לזה, ומספר ימים לאחר מכן החלו שניהם לעבוד בחברה המתחרה כטכנאי שירות. בתגובה הגישה החברה נגד שני העובדים תביעה בסך 1.5 מיליון שקל בגין גזל סודות מסחריים והפרת חוזה עבודה.
לטענתה, העובדים פונים ללקוחות החברה המתחרה תוך מכירת מוצרים ושירותים אותם מכרו אצלה במחירים זהים ותוך ניצול מידע בנוגע לפרטי הלקוחות, לרבות סיום תקופת האחריות או הביטוח. בנוסף נטען כי העובדים נחזים להיות עובדי החברה, ובכך הם מטעים את לקוחותיה.
העובדים טענו להגנתם כי הם לא כיהנו בתפקיד בכיר בחברה, השתכרו שכר מינימום, ולא חתמו על התחייבות להגבלת תחרות, הגבלת עיסוק או הגבלת סודיות בהסכם העסקה.
חובת תום הלב וההגינות
בית הדין לעבודה ציין בהחלטתו כי "אין חולק כי לכל אחד יש זכות לחופש העיסוק… אולם אל מול זכויות העובד לאי הגבלת חופש עיסוקו עומדות גם זכויות המעסיק ועקרונות ואינטרסים של כלל החברה, חופש ההתקשרות, לרבות עיקרון בדבר אי פגיעה בקניינו של האחר… חובת תום הלב, וההגינות בקיום הוראות חוק עוולות מסחריות".
לאחר שהוצגו בפניו העדויות והראיות, שוכנע בית הדין שהעובדים ניצלו היכרות אישית עם לקוחות החברה, שכן מדובר בשיטת מכירה ייחודית המתבססת על פגישות בבית הלקוח ולא בחנות, נוסף על מתן שירות אישי, לרבות חידוש אחריות, ביטוח, שדרוג ותיקון בבית הלקוח. לפיכך נפסק שהתנהלותם היתה חסרת תום לב באופן קיצוני "תוך הפרת חובות אמון בסיסיות בין עובד למעסיק ובין אדם לאדם".
בנוסף דחה בית הדין את טענת העובדים לפיה השתכרו שכר מינימום, שכן הם אמנם קיבלו שכר בסיס נמוך, אך עיקר שכרם היה מבוסס כאמור על בונוסים.
מהו אינטרס לגיטימי?
בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דין צ'ק פוינט [ע"ע 164/99] כלל מנחה לפיו אין לתת תוקף משפטי לתנאי המגביל את חופש העיסוק, אלא אם כן מתקיימות אחת מהנסיבות להלן, הנחשבות ל"אינטרס לגיטימי" של המעסיק:
קיומו של סוד מסחרי – מניעת העובד משימוש בסוד מסחרי של מעסיקו הקודם.
הכשרה מיוחדת – במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד, ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת.
תמורה מיוחדת עבור הגבלת חופש העיסוק – מקרה בו העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי לאחר סיום יחסי העבודה בין השניים.
חובת תום הלב וחובת האמון – יש לתת משקל מתום לבו של העובד והמעסיק החדש, שכן חובת תום הלב שחב עובד כלפי מעסיקו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות.
החברה הוכיחה שהנתונים הקיימים ברשות העובדים בנוגע ללקוחותיה, לרבות המידע בנוגע לסיום תקופת האחריות, הוא סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים ולא ניתן לגילוי בקלות. היעדר תנאי בהסכם לאי תחרות ושמירה על סודיות בהסכם ההעסקה לא הועיל לעובדים, שכן "שמירת סודות מקצועיים של מעביד והתנהלות בתום לב היא מחובתו של עובד במסגרת יחסי האמון הקיימים בינו למעסיקו".
כך חויב כל אחד מהעובדים בפיצוי החברה התובעת ב-2,000 שקל בשל גזל סוד מסחרי וב-20 אלף שקל נוספים בשל הפרת חובת האמונים ותום הלב כלפי החברה.
מאחר שהוכח שהחברה המתחרה מעניקה בונוסים לעובדים שמצליחים לגייס לשורותיה עובדים מהחברה הקודמת, ובכך היא גורמת עובדים להפר את הסכם ההעסקה, בית הדין לעבודה חייב אותה לפצות את החברה התובעת ב-60 אלף שקל.
