ראשי»כתבות פופולריות»הקימו עסק מתחרה חרף התחייבותם, נדחתה תביעת המעסיק לפיצויים
הקימו עסק מתחרה חרף התחייבותם, נדחתה תביעת המעסיק לפיצויים
מעסיקולוג12:01
העובדים הקימו עסק מתחרה בסמוך לסיום העסקתם, ובית הדין הארצי פסק שמדובר במהלך לגיטימי | מהם מבחני הפסיקה להגדרת רשימת לקוחות כסוד מסחרי?
בית הדין הארצי לעבודה דחה בשבוע שעבר ערעור שהוגש על ידי מעסיק על החלטת בית הדין לעבודה בתל אביב, לאחר שהחליט שלא להתערב בהחלטה לדחות את תביעתו נגד שני עובדים בגין הפרת התחייבותם לאי תחרות.
שני העובדים הועסקו במשך כעשור בחברה העוסקת בייבוא ושיווק סיטונאי של צעצועים, האחד כסוכן מכירות והשני כמנהל מכירות. כחודש לאחר סיום העסקתם הקימו יחד חברה מתחרה, אל אף שחתמו על התחייבות לאי תחרות ולשמירת סודיות.
החברה טענה שסודותיה המסחריים כוללים רשימת לקוחות, רשימת ספקים, מחירונים, נציגים וסוכנים בארץ, אופן העבודה בחו"ל, רשימת יעדים, צרכי לקוחות, וכן אסטרטגיית שיווק ומוקדי רווח.
הקמת העסק המתחרה, כך נטען, תוכננה במהלך חודשים רבים עוד לפני סיום עבודתם בחברה, בעודם מתכסים עצה איך לגרום לחברה לפטר אותם ותוך יצירת קשר עם לקוחות החברה לצורך קידום מטרותיהם העסקיות.
"מהראיות עולה כי לאחר שדרכים אחרות בהן נקטה החברה כדי להתחרות בעובדים, כגון הורדת מחירים, לא צלחו – פנתה לאפיק של הגשת תביעה משפטית"
בכתב התביעה פירטה החברה את הפסד ההכנסות מרשימה ארוכה של לקוחות, לטענתה כתוצאה ישירה מפעילותם הפסולה של העובדים הנתבעים. לטענתה, הנזק הממוני שנגרם לה עמד על 850,000 שקל, נוסף על פגיעה במוניטין ובחוזק הפיננסי בסך 250,000 שקל וכן פיצוי בגין עוגמת נפש של הבעלים בסך 100,000 שקל.
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה את טענות החברה, והבהיר כי לא כל "רשימת לקוחות" תוכר כ"סוד מסחרי", ושיש לבחון כל מקרה לגופו.
מבחני הפסיקה להגדרת רשימת לקוחות כסוד מסחרי:
האם רשימת הלקוחות כוללת מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, כלומר מידע סודי ולא נגיש לציבור?
האם רשימת הלקוחות כוללת מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון?
האם רשימת הלקוחות כוללת לקוחות ממשיים או לקוחות קבועים, ולא לקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות למשל מספר טלפונים?
האם נדרש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה?
האם יש ערך מוסף כלשהו בקבלת רשימה מוכנה?
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק שרשימת הלקוחות של החברה אינה סודית; המוצרים גלויים לכל דורש ברשתות השיווק השונות, ולכן לא נחוץ כל מאמץ מיוחד, זמן או ממון כדי לדעת מי הם הלקוחות איתם עובדת החברה; ובנוסף אין כל קושי להשיג את אנשי הקשר אצל הלקוחות, בשיחה טלפונית למשרדי ההנהלה של הלקוחות.
גם הטענה בדבר "שיטת שיווק ייחודית" ו"שיטת תמחור ייחודית" נדחתה, לאחר שהוכח שספקים נוספים פועלים בשיטת התמחור הזו ושהלקוחות עובדים גם עם ספקים נוספים.
הפרה של חובת תום הלב?
בית הדין לעבודה נדרש לשאלה אם העובדים הפרו את חובת תום הלב והנאמנות כלפי החברה. בפסיקה נקבע כי חובות אלה עשויות להביא להגבלת עיסוקו של העובד, וכן להגנה על הקשר שבין המעסיק לבין לקוחותיו, בפרט בענפים בהם יש חשיבות מיוחדת לקשר האישי, ובמיוחד כאשר מדובר במנהלים בכירים אשר ייצגו את העובדים אל מול אותם לקוחות באופן בלעדי או כמעט בלעדי.
במקרה זה לא הוכח שהעובדים פנו ללקוחות הגדולים של החברה, ועד היום אין להם קשרי מסחר איתם, ובית הדין אף ציין כי ממילא מדובר בשוק רב של משתתפים הפתוח לכולם.
הוכח שהעובדים פנו רק לשניים מתוך מאות הלקוחות של החברה זמן קצר לאחר סיום עבודתם, לאחר שניתנה הסכמת מנכ"ל החברה ששתי החברות יעבדו מול לקוחות אלה במקביל. לבסוף החליטו הלקוחות לעבוד עם החברה המתחרה בלבד, אולם לא הוכח שהדבר נעשה עקב לחץ בלתי הוגן מצד העובדים.
בית הדין הארצי: גם אם היתה רשאית החברה לבטל את פיצויי הפיטורים – היה עליה להודיע על כך בתוך זמן סביר מהרגע בו נודע לה על עילת הביטול
הפנייה לשבעה לקוחות נוספים של החברה נעשתה זמן ממושך לאחר סיום עבודתם, ולא הוכח קשר סיבתי בינה לבין הפסקת ההתקשרות שלהם עם החברה.
עוד ציין בית הדין בהחלטתו כי העיתוי של הגשת התביעה נגד העובדים, כשנה לאחר סיום העסקתם, מעיד כי בזמן אמת החברה עצמה לא סברה שהעובדים עושים שימוש בסודותיה במסחריים.
"מהראיות עולה כי לאחר שדרכים אחרות בהן נקטה החברה כדי להתחרות בעובדים, כגון הורדת מחירים, לא צלחו – פנתה לאפיק של הגשת תביעה משפטית", ציין בית הדין בהחלטתו.
תביעת החברה להשבת פיצויי פיטורים
החברה תבעה מהעובדים להשיב לה את פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת בנימוק שהם שולמו עקב הטעייה, שכן העובדים הצהירו כי אין בכוונתם לעסוק בתחום.
בית הדין קבע שהחברה לא התנתה את תשלום פיצויי הפיטורים בדבר, לרבות באי תחרות, ומעבר לכך – לאחד העובדים שולמו פיצויי פיטורים בעיכוב רב, לאחר שכבר ידעה החברה על כך שהוא מתעתד להמשיך בתחום עיסוק זה.
בנוסף ציין בית הדין כי גם אם היתה רשאית החברה לבטל את פיצויי הפיטורים – היה עליה להודיע על כך בתוך זמן סביר מהרגע בו נודע לה על עילת הביטול.
