דן אריאלי מציג: איך להפוך את העובדים לפרודוקטיביים ומאושרים?

"האינטואיציה הנאיבית שלנו אומרת שאנשים הם כמו חולדות במבוך – שכל מה שאכפת להם זה כסף, וברגע שאנחנו נותנים לאנשים כסף אנחנו יכולים לכוון אותם כיצד לעבוד" – כך פותח הפרופסור לכלכלה התנהגותית דן אריאלי, מחבר רב המכר 'לא רציונלי ולא במקרה', את הרצאתו ב-TED בה הוא מסביר מה באמת גורם להנעת  עובדים.

לצורך בחינת הנושא ערך אריאלי ניסוי בו המשתתפים התבקשו לבנות רובוט מלגו. הוצעו להם 3 דולרים עבור בנייתו, ולאחר שסיימו הוצע להם לבנות עוד רובוט עבור 30 סנט פחות, וחוזר חלילה – עד שהם סירבו לבנות רובוט נוסף בשל תגמול שהפך מבחינתם לנמוך מדי ביחס לעמל שנדרש מהם.

קראו עוד במעסיקולוג: 
^* סקירה: מבחני וכללי הפסיקה בדיני עבודה
^* דן פינק: "בונוס גבוה פוגע בביצועי העובדים"
^* פרופ' אדם גרנט: כיצד שולה מוקשים עשוי להעצים את יצירתיות העובד?
^* שקיפות שכר בארגון – טוב או רע למעסיק?

בכל פעם שסיים משתתף את מלאכת הבנייה הרובוט הונח תחת השולחן, והוסבר לו שבסוף הניסוי כל הרובוטים יפורקו וישמשו את המשתתף הבא בניסוי. זו למעשה היתה קבוצת הביקורת.

בקבוצת המשתתפים השנייה, אותו כינה אריאלי 'המצב הסיזיפי' שמשקף עבודה עקרה, בכל פעם שהתחיל המשתתף לבנות רובוט נוסף – פירקו עורכי הניסוי לנגד עיניו את הרובוט שזה עתה סיים לבנות.

"ריסקנו את השמחה"

ומה היו תוצאות הניסוי? ניחשתם נכון. משתתפי קבוצת הביקורת בנו בממוצע 11 רובוטים, לעומת משתתפי קבוצת המצב הסיזיפי שבנו רק 7 רובוטים. ויש לזכור שגם הקבוצה הראשונה ידעה שהרובוטים יושמדו ואין כל משמעות לעבודה שלהם פרט לתגמול הכספי, אולם הדבר לא קרה באופן מיידי ולנגד עיניהם.

כאשר דן אריאלי פנה לאנשים וביקש מהם לנסות לחזות מה יהיו תוצאות הניסוי – רובם אכן ציפו לפער לטובת קבוצת הביקורת, אולם סברו שיהיה מדובר ברובוט נוסף אחד בלבד, ולא הבינו עד כמה השינוי הזניח לכאורה ישפיע על יצרנות בוני הרובוטים.

אולם יש פקטור אחד נוסף וחשוב שהיה על אריאלי להביא בחשבון: לא כולם אוהבים לבנות בלוגו, וכך קיימת סבירות גבוהה שאדם שאוהב לבנות בלוגו יהיה מוכן לעשות זאת עבור תגמול נמוך יותר.

ואכן, מהממצאים עולה כי בקבוצת הביקורת היה מִתאם ברור בין תחביב הבנייה בלוגו לבין מספר הרובוטים שנבנו. ומה קרה במצב הסיזיפי? המִתאם צנח לאפס: הקשר בין ההנאה מבנייה בלגו לבין מספר הרובוטים שנבנו בפועל פשוט נעלם.

"עם מניפולציה זו של הריסת דברים מול העיניים של אנשים, למעשה ריסקנו את כל השמחה שהם יכלו להפיק מפעילות זו. חיסלנו אותה", אומר דן אריאלי.

חשיבות המשמעות

דן אריאלי מספר בי זמן קצר לאחר עריכת הניסוי הוא הוזמן להעביר הרצאה בחברת תוכנה גדולה בסיאטל בפני 200 מהנדסים, זמן קצר לאחר שנודע להם שבוטל פרויקט גדול עליו הם עמלו ושקדו במשך שנתיים, והיתה לו משמעות רבה עבור החברה.

באופן לא מפתיע הוא פגש 200 אנשים מדוכאים ביותר, שגילו הזדהות רבה עם ניסוי הלגו. כשעשה סקר קצר – גילה שביטול הפרויקט פגע קשות בהנעת עובדים: רובם ככולם מגיעים לעבודה יותר מאוחר, מקדימים לצאת הביתה, ובנוסף נוהגים 'לעגל פינות' ולבצע פה ושם פעולות לא כשרות.

כשנשאלו מה יכול מנכ"ל החברה לעשות כדי לשפר את הרגשתם – הציגו כמה פתרונות, כמו למשל לבקש מהם להרצות בפני כל עובדי החברה על הדרך שהם עברו; לנסות לחשוב כיצד ניתן בכל זאת לעשות שימוש באמצעים טכנולוגיים שנבנו במסגרת הפרויקט לטובת מחלקות אחרות בחברה; וכן לבקש מהם לבנות אב-טיפוס ולבחון כיצד הוא עובד.

"כל אחד מהפתרונות שהוצגו על ידי העובדים מצריך מאמץ ומוטיבציה", אומר אריאלי. "אני חושב שמנכ"ל החברה בעצם לא הבין את חשיבותה של המשמעות".

התעלמות כמוהַ כגריסה

בניסוי נוסף שערך דן אריאלי ממנו ניתן ללמוד על הנעת עובדים, התבקשו המשתתפים לבצע פעולה פשוטה בתמורה לתגמול סמלי, כאשר גם הפעם כל חזרה על המשימה זיכתה את המשתתף בתגמול מעט נמוך יותר.

המשתתפים חולקו ל-3 קבוצות: בקבוצה הראשונה התבקשו לכתוב את שמם על הגיליון, והנסיין היה מקבל מהם את הגיליון, סורק אותו במבט מלמעלה למטה, אומר "אהה", ומניח אותו על הערימה לצדו. בקבוצה השנייה המשתתפים לא כתבו את שמם על הגיליון, והנסיין לא היה מביט בגיליון ורק מניח אותו לצדו. בקבוצה השלישית הנסיין היה לוקח את הגיליון מידי המשתתף וגורס אותו במכונה.

תוצאות הניסוי כבר לא יפתיעו אתכם: ממוצע התגמול אליו הגיעו משתתפי הקבוצה הראשונה היה נמוך הרבה יותר ועצר ב-15 סנט, ואילו בשתי הקבוצות האחרות המשתתפים הרימו ידיים מהר יותר ובחרו להפסיק לבצע את הפעולה כבר ב-30 סנט.

יש לזכור שהמשתתפים בקבוצת הגריסה יכלו לרמות בקלות, כיוון שאף אחד לא בדק שהם אכן ביצעו את המטלה שנדרשו לה, ובכל זאת הם גילו חוסר מוטיבציה להמשיך ולהרוויח כסף קל. בנוסף מדהים לראות שאפקט ההתעלמות יצר תוצאות זהות כמו באפקט הגריסה.

"יש כאן חדשות טובות וחדשות רעות", אומר אריאלי. "החדשות הרעות הן שהתעלמות מביצועים של אנשים גרועה כמו גריסת המאמץ שלהם לנגד עיניהם, ואילו החדשות הטובות הן שמספיק להסתכל על משהו שמישהו עשה, לעבור על זה ולומר, 'אהה', כדי לשפר באופן דרמטי את המוטיבציה שלו".

אם כך, מתברר שהנעת עובדים עשויה להיות משימה קלה עם קצת מודעות מצד המעסיק, אולם לדאבוננו ביטול המוטיבציה של העובד היא משימה קלה אף יותר, ויש להיזהר מכך.

הסיפור המופלא על תערובת העוגה

אריאלי מספר שבשנות ה-40 יצא לשוק מוצר חדש: תערובת עוגה. כל מה שעקרות הבית נדרשו לעשות הוא להוסיף מעט מים, לערבב ולהכניס לתנור. שיווק המוצר נכשל, עד שהיצרן הבין את הטעות: המאמץ שנדרש להכנת העוגה מזערי.

כך הוחלט להוציא את הביצים ואת החלב מהאבקה, ועקרות הבית נאלצו להוסיף מצרכים אלה בעצמן – וההצלחה לא איחרה לבוא. דן אריאלי מכנה זאת 'אפקט איקאה' – ההנאה ממוצר שלכאורה יצרת בעצמך, שנדרש ממך עמל מינימלי לצורך הכנתו או בנייתו.

"כשאנחנו חושבים על עבודה, אנו בדרך כך חושבים על מוטיבציה ותשלום כעל עניין זהה, אך המציאות היא שאנו צריכים כנראה להוסיף לכך רכיבים נוספים – משמעות, יצירה, אתגרים, בעלות, זהות, גאווה ועוד", מסביר דן אריאלי. "הבשורות הטובות הן שאם נוסיף את כל המרכיבים האלה ונחשוב עליהם – אני חושב שנוכל לגרום לאנשים להיות גם יותר פרודוקטיביים וגם יותר מאושרים".

<< לחצו לצפייה: מחקרים חדשים בעולם התעסוקה >>