ראשי»כתבות פופולריות»העובדת הצהירה על ימי מחלה כששהתה בנופש – מה דינם של דמי המחלה?
העובדת הצהירה על ימי מחלה כששהתה בנופש – מה דינם של דמי המחלה?
מעסיקולוג6:00
בית הדין לעבודה: "ימי המחלה לא מנעו מהעובדת לבלות עם משפחתה וחברים בסרטים, במלונות, בחוף הים ובפעילות אקסטרים"
בתקופת ימי המחלה נסעה העובדת עם משפחתה לבית מלון, טיילה ואף קפצה בנג'י – מה דינם של דמי המחלה ששולמו לעובדת?
בשאלה זו נדרש לאחרונה לדון בית הדין לעבודה בתל אביב – עניין המקבל משנה תוקף בעקבות החרפת מגיפת ימי המחלה הפיקטיביים תודות לעדכון נוהל אישור מחלה לרופאים על ידי משרד הבריאות ביולי 2017.
במקרה זה החזר דמי המחלה לא נתבעו על ידי המעסיק, ולכן לבית הדין לא היתה סמכות לחייב את העובדת להשיבם, אולם הוא ציין בהחלטתו שבאופן עקרוני על העובדת להשיב את דמי המחלה שקיבלה.
המעסיק גם לא דרש לשלול מהעובדת את פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת, ולכן גם אותם היה מנוע בית הדין לפסוק לו, אולם ציין שמאחר שבהליך השימוע הוזהרה העובדת שלא לנצל את ימי המחלה כימי חופשה, ולמרות זאת המשיכה בהתנהלותה בעניין זה, היה מקום לשלול את פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
מפסק הדין משתמע שמעסיק עשוי להיות זכאי להחזר דמי מחלה שניתנו לעובד בעקבות דיווח שקרי, ושבנסיבות מסוימות אף ניתן לשלול את פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת מעובד שקיבל דמי מחלה לא כדין.
יש לזכור שמדובר בפסיקה של בית הדין האזורי לעבודה, בעוד שרק פסיקות של בית הדין הארצי מחייבות את כל הערכאות השיפוטיות. עם זאת, ניתן ללמוד ממנו על הלך הרוח אותו מנסים השופטים להוביל, שאף ציינו בפסק הדין: "לצערנו, הקלוּת הבלתי נסבלת בה ניתנים אישורי מחלה היא תופעה פסולה, אשר בסופו של יום משולמים על ידי המעסיקים".
"ימי המחלה לא מנעו מהעובדת לבלות עם משפחתה וחברים בסרטים, במלונות, בחוף הים ובפעילות אקסטרים", קבע בית הדין לאחר בחינת העדויות והראיות שהוצגו בפניו. "אישורי המחלה שהוצגו על ידי העובדת מתייחסים לתאריכים בהם הייתה במלון בנהריה, בילתה בעכו ואף קפצה בנג'י למרות שלטענתה חלתה בוורטיגו".
כמה מאישורי המחלה שהונפקו עבור העובדת ניתנו לה באופן רטרואקטיבי ולאחר שחזרה מחופשתה עם משפחתה, ואף במהלך החופשה. בנוסף קיימים אישורים כפולים מרופאים שונים.
"העובדת טענה שהיא סובלת מוורטיגו, שמלווה על פי רוב בסחרחורות, ובוודאי שמי שסובל מוורטיגו אינו יכול לבצע קפיצת בנג'י", ציין בית הדין בהחלטתו. "אם כטענתה המצב היה רגוע מבחינת מחלתה ולכן יכלה לנפוש בבית מלון, יכלה גם להתייצב לעבודה. מעשה זה הוא בגדר גזל כספי המעסיק".
סירבה לטפל במשימות
העובדת הועסקה ברשות מקומית במשך כ-9 שנים כמנהלת חשבונות ומזכירת המנכ"ל. היא זומנה לשימוע שנערך לאחר כ-3 שבועות, ויום למחרת הגישה אישור לימי מחלה, שנמשכו בסופו של יום חודש וחצי.
העובדת הגישה תביעה נגד הרשות בטענה לפיה השימוע לא נערך כדין, שמנכ"ל החברה תקף, ביזה והשפיל אותה לאחר שובה, וכן שהיא זכאית להודעה מוקדמת למשך חודש נוסף בהתאם לחוקת העבודה של הרשויות המקומיות.
הנהלת הרשות טענה להגנתה שאיכות עבודתה של העובדת ירדה במשך השנים, שהיא סירבה לטפל בעניינים אליהם נדרשה והרבתה להיעדר לצורך עניינים פרטיים. כ-5 חודשים לפני שזומנה לשימוע הודיעה העובדת שלא תוכל יותר לעבוד במשרה מלאה.
עוד טענה ההנהלה שבישיבת השימוע העובדת לא הכחישה את הטענות כנגדה בנוגע להיעדרויות ולסירובים לבצע מטלות, וסוכם איתה שהיא תוכל לעבוד באופן זמני בהיקף 50% רק אם היא תצליח לגייס עובדת נוספת לעבודה זמנית, אחרת תפוטר.
ההנהלה הגישה תביעה נגדית לאחר שהתברר שהעובדת קיבלה שכר עבודה על פי תקן של 7.5 שעות ביום במקום על 8 שעות, והיא לא עדכנה את הרישומים למרות שהיה זה חלק מתפקידה כמנהלת חשבונות.
"ככל העולה על רוחה"
לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין שיש לדחות את תביעת העובדת ולקבל את התביעה הנגדית שהגיש המעסיק – החזר תשלום בסך 8,300 שקל, נוסף על שכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
הוכח שהעובדת לא קיבלה אישור לעבוד במשרה חלקית, ובית הדין הבהיר כי "מעסיק אינו מחויב להקטין משרה של עובד על פי בקשתו של העובד", מה גם שלא הוכח "צורך משפחתי דחוף" של העובדת בהקטנת המשרה, כפי שטענה.
הנהלת הרשות אף הוכיחה שלאורך השנים היו בין הצדדים "עליות וירידות", ושהזימון לשימוע לא נפל על העובדת כרעם ביום בהיר ולא כפי שטענה בסיכומיה כי "מעולם לא נשמעה כל תלונה כלפיה".
מעדות העובדת התברר כי היא זו שהחליטה על דעת עצמה אלו עבודות היא לא תבצע, ובית הדין הבהיר כי "עובד איננו יכול להחליט אלו מטלות הוא מבצע ואלו לא… העובדת עשתה ככל העולה על רוחה ולא ביצעה את עבודתה כפי שנהגה לעשותה בעבר".
