בית הדין לעבודה פסק שהעובדת התפטרה בשל סיבות אישיות, שכן לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות להרעת תנאים
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעת עובדת, שטענה שנאלצה להתפטר מעבודתה בעקבות הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
"מהראיות מזמן אמת עולה כי טענות לגבי פגיעה בשכר או תשלום זכויות נוספות בחסר, הועלו רק בדיעבד ולאחר ניתוק יחסי העבודה. כלומר, לא יכלו להוות נימוק להתפטרותה של העובדת", פסק בית הדין.
העובדת הועסקה כמטפלת הוליסטית בחברה פרטית המעניקה שירותים פארא-רפואיים שונים. לאחר כ-9 שנות עבודה, שלחה העובדת לחברה מכתב בנוגע להחזרי נסיעות שלא שולמו לה, ולאחר כ-3 שבועות הודיעה על התפטרותה.
לטענתה, נאלצה להתפטר בעקבות פגיעה ממושכת בזכויותיה, על אף שנתנה לחברה מספר הזדמנויות לתקן את המצב ולשלם לה עבור כל הזכויות והתשלומים שנשללו ממנה.
העובדת טענה שתנאי העסקתה שונו במהלך תקופת העסקה בדיעבד ובחוסר שקיפות, שהיא לא ידעה איך שכרה מחושב, תלושי השכר התקבלו באיחור רב או שלא התקבלו כלל, לא הייתה גישה לכרטיסי הנוכחות או ליומן העבודה בו מצויים שעות הטיפולים שביצעה, והיא לא יכלה לבדוק אם שכרה שולם במלואו.
הודיעה שסיימה לימודים
החברה טענה מנגד שהעובדת התפטרה מעבודתה משיקולים אישיים, לאחר שסיימה את לימודיה בתחום העיצוב הגרפי. היא הודיעה על כך למנהלת החברה, שביקשה ממנה למסור הודעת התפטרות בכתב.
עוד נטען שהעובדת מעולם לא פנתה אל החברה בטענות בנוגע לשני תעריפי השכר ששולמו לה במהלך תקופת העסקתה, גם לא לאחר שקיבלה הודעה על שינוי תנאי העסקתה מספר שנים קודם לכן. סמוך להתפטרותה פנתה העובדת רק בעניין הפרשי נסיעות, אך לא העלתה אף אחת מהטענות הרבות שהועלו במסגרת התביעה – גם לא במכתב ההתפטרות שנמסר לחברה.
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין שהעובדת התפטרה בשל סיבות אישיות, ושלא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין התשלום החלקי עבור הוצאות הנסיעה שקיבלה מהחברה.
