נדחתה על הסף תביעת עובדת, בשל חתימתה על הסכם ויתור
מעסיקולוג8:00
בית הדין לעבודה מרבה לפסוק פיצויים לעובדים שחותמים על כתב ויתור. אז מדוע נפסק הפעם אחרת?
בית הדין לעבודה בתל אביב סילק על הסף לאחרונה תביעת עובדת, שטענה שבעקבות חישוב מוטעה של היקף המשרה שנערך לקראת פרישתה – נפגעו זכויותיה בעת חתימתה על הסכם פרישה. זאת מאחר שהעובדת חתמה על הסכם פרישה, במסגרתו התחייבה לוותר על טענות או תביעות עתידיות נגד החברה. יש לציין כי מחיקה על הסף הוא סעד קיצוני, ובית הדין לעבודה נוקט בו אך ורק במקרים חריגים.
נזכיר כי הפסיקה קובעת שלכתב ויתור אין בהכרח תמיד תוקף משפטי מחייב, ובית הדין לעבודה פוסק פעמים רבות פיצוי לעובדים על אף שחתמו על הסכם ויתור. אם כך, מדוע הפעם הכיר בית הדין בכתב הוויתור עליו חתמה העובדת?
מדובר בעורכת דין במקצועה שהועסקה בבנק במשך כ-30 שנה. היא חתמה על הסכם שכותרתו "הסכם פרישה מוקדמת בתנאים מועדפים", הכולל סעיף בו העובדת מתחייבת לוותר על תביעות עתידיות נגד הבנק בכל הנוגע לעבודתה, לתנאי העסקתה ולפרישתה, ובכלל זה לחישוב הסכומים בהסכם זה ולגובהם.
לפני שחתמה על הסכם הפרישה האמור, ניהלה העובדת מו"מ על הגדרת היקף המשרה, והביעה חוסר שביעות רצון מאופן חישוב היקף משרתה. כלומר, העובדת ידעה מה תוכנו של ההסכם, והבינה שבחתימתה היא מוותרת על חישוב על בסיס 100% משרה ומקבלת חישוב על בסיס 83.57% משרה.
במסגרת המו"מ, קיבלה העובדת מכתב בו נאמר לה שהבנק עומד מאחורי אופן החישוב, ולמרות זאת בחרה העובדת לחתום על הסכם הפרישה הכולל את סעיף הוויתור.
"לא נעלם מעיני בית הדין כי יומיים לאחר החתימה שלחה העובדת מכתב אל הבנק, ובו הביעה מחאה על חישוב זכויותיה על בסיס 83.57% משרה", ציין בית הדין בהחלטתו. "אלה שקיומו של המכתב אינו משנה את העובדה שהעובדת בחרה לחתום על ההסכם כפי שהוצע לה, והבינה היטב את משמעות החתימה".
בית הדין הבהיר שעצם החתימה של עובד על כתב ויתור בסיום יחסי עבודה אינה מצדיקה סילוק אוטומטי על הסף, דוגמת מקרה בו העובד יוכיח שהחתימה נכפתה עליו או שהוטעה בעת החתימה על כתב הוויתור, ואז ייתכן שיבוטל כתב הוויתור והתביעה תתברר לגופה.
"הסכם פרישה הוא חוזה, והמבקש לערער עליו נדרש להציג עילות מכוח דיני החוזים", הוסיף בית הדין. "בכתב התביעה טענה העובדת בלשון רפה, כי הוטעתה בשלב המשא ומתן לקראת כריתת חוזה. לא מצאנו אף בתיאוריה ביסוס לאמירתה זו. בין הצדדים היתה מחלוקת בנוגע להיקף המשרה שיהווה בסיס לחישוב תנאי הפרישה המיטיבים של העובדת, במסגרת הסכם לפרישה מוקדמת".
"עסקת חבילה"
בית הדין אף התייחס לכך שהעובדת היא עורכת דין, ואף ממכתביה ניכר שהיא מבינה מה התנאים המוצעים לה. לתנאים אלה הסכימה – הסכמה שבאה לביטוי בחתימה על כל אחד מעמודיו של הסכם הפרישה, וקבלת כספים מכוח ההסכם.
הפסיקה קובעת [דב"ע נד/3-101] שמעסיק ועובד רשאים לחתום על הסכמים הקשורים בסיום עבודת העובד, בתנאי שזכויותיו של העובד לא קופחו. במקרה זה העובדת לא הכחישה שבמסגרת פרישתה זכתה להטבות מפליגות בדמות פיצויי פיטורין בשווי כ- 300%. כך פסק בית הדין כי הסכם פרישה שכזה מהווה "עסקת חבילה" – ולחתימת העובדת על ההסכם יש השלכות משפטיות.
בנוסף הבהיר בית הדין שבמקרה בו העובדת מבקשת לטעון כנגד תוקפו של ההסכם או של סעיף הוויתור בשל פגם בכריתתו – היה עליה לעשות זאת בסמוך לאחר החתימה, אולם התביעה הוגשה רק לאחר שבע שנים ויומיים ממועד החתימה על ההסכם.
שיקול נוסף שהציג בית הדין לעבודה בנוגע לדחיית התביעה על הסף, על אף שבאופן עקרוני מדיניות הפסיקה היא שלא לדון בטענת התיישנות כבטענת סף.
