בית הדין הארצי ביטל החלטת השופט, והורה על מתן דו"ח איכון סלולר של העובד

בית הדין הארצי לעבודה ביטל בשבוע שעבר את החלטת בית הדין האזורי בנצרת שפורסמה במעסיקולוג באפריל 2017, ופסק שהמעסיק רשאי לקבל לידיו דו"ח איכון סלולר של העובד, על מנת לברר את טענותיו בתביעה שהוגשה נגדו.

עד היום, כשעובד ביקש מתן צו איכון של מכשיר הטלפון שלו לצורך ביסוס טענותיו אודות קיומם של יחסי עבודה או היקף שעות העבודה – הדבר ניתן ללא קושי מיוחד. זאת מאחר שבמצבים אלה אין חשש לפגיעה בפרטיות העובד, שהרי הצו מתייחס למידע הנוגע לו וניתן לבקשתו ובהסכמתו.  עם זאת, במקרה הנוכחי התעוררה שאלת האיזון בין הזכות לפרטיות לערך הגילוי, שכן העובד התנגד למתן צו הגילוי.

<< לחצו למעבר ל-3 השיקולים למבחן הרלוונטיות >>

מדובר בערעור שניתן ברשות על החלטת בית הדין האזורי, במסגרתה נדחתה בקשת המעסיק לקבלת דו"חות איכון למשך חודשיים למכשיר טלפון נייד שהוחזק ברשות העובד, שניתן לו לצורכי עבודתו על ידי החברה.

העובד הגיש תביעה נגד החברה, בין היתר בטענה לזכאות גמול עבור עבודה בשעות נוספות. לטענתו, הוא עבד במחלקת המכירות באתרים שונים ברחבי הארץ במשך כ-17 שנים. לצרכי עבודתו נדרש לעבוד שעות נוספות, ובכלל זה ישיבות צוות במרכז הארץ, עבודה משרדית מרובה אותה ביצע מביתו בשעות שלאחר סיום הנסיעות, פיזור המוצרים ומתן מענה באמצעות הדוא"ל בשעות הלילה המאוחרות.

עוד טען העובד שהוא זומן לשימוע בו נאמר לו שהוחלט לפטר אותו, אלא אם יסכים להיבדק בפוליגרף בנוגע לטענות שהוכחשו על ידו.

האם עבד בשתי עבודות במקביל?

החברה טענה שהעובד ניצל את שעות העבודה ואת הרכב שקיבל לעבודה נוספת במהלך השעות בהן היה אמור לעבוד אצלה. בעקבות כך, היקף מכירותיו בשנתיים האחרונות לא היה משביע רצון, עד שהתברר שהסיבה לכך היא עיסוקו של העובד בעבודה אחרת. בעקבות כך זומן העובד לשימוע, ולאחר מכן פוטר.

לטענת החברה, דו"ח האיכון יוכל לשפוך אור על מקום הימצאו האמיתי של העובד בזמן העבודה, שכן הוא עבד ביזמות נדל"ן במקביל לעבודתו אצלה.

העובד התנגד לבקשה, וטען שהיא פוגעת בפרטיותו שכן הוא לא היה מודע במהלך עבודתו לאפשרות איכונו בשום שלב, הוא לא נתן מראש את הסכמתו להיות במעקב.

בקשה זו של המעסיק נדחתה כאמור על ידי בית הדין האזורי, על אף שנקבע שאכן מדובר במידע רלוונטי לתביעה, מאחר שחשיפת המידע תפגע בפרטיות העובד באופן שאינו מידתי ומעבר לנדרש. זאת, כיוון שהחברה לא הוכיחה שקבעה מדיניות ברורה בעת תקופת העסקתו של העובד אצלה ביחס לאופן השימוש בטלפון הנייד שסופק לו, ולא הוכיחה שעדכנה אותו בדבר האפשרות שמיקומו ינוטר באמצעות הטלפון – כנדרש על פי הלכת איסקוב.

משחק בקלפים פתוחים

הפסיקה קובעת שתקנה 46(א) (ראו מסגרת) נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים", כאמצעי להגברת יעילות הדיון וקידום חקר האמת בגדרו.

בנוסף, הגילוי אף מגביר את ההוגנות של ההליך, שכן הצד שכנגד מחויב לפעול בשקיפות ובנאמנות ובהתאמה למערכת יחסי עובד-מעביד, המאופיינת ביחסי אמון ותום לב מוגברים. עם זאת, גם גילוי נרחב אינו בלתי מוגבל, והוא מותנה בהיות המידע רלוונטי.

במקרה שלפנינו, אל מול ערך הגילוי ניצבת הזכות לפרטיות, שזכתה להגנה כזכות חוקתית. במקרה של עובדים אשר עיקר עבודתם מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיק, והיא מאופיינת בניידות גבוהה בין אתר לאתר, מתקשה המעסיק לעמוד בחובתו לנהל יומן נוכחות הקבועה בחוק הגנת השכר ללא אמצעים טכנולוגיים, העלולים להיות כרוכים בפגיעה בפרטיות העובד במידה זו או אחרת. ואכן, מעסיקים מציידים עובדים מסוג זה באמצעים טכנולוגיים שונים שבאמצעותם יש בידם לפקח על מסגרת שעות העבודה, כגון טלפון נייד, רכב צמוד עם נווט, מחשב נייד ועוד.

בית הדין הארצי הבהיר שנקודת המוצא היא כי הזכות לפרטיות, ככל זכות אדם, הינה יחסית. "יש צורך במציאת פתרון כששני האינטרסים דרים בכפיפה אחת מתוך פשרה וויתור הדדי, ולא מתוך עליונות האינטרס האחד וביטולו של רעהו", ציין בית הדין הארצי בהחלטתו.

ביה"ד הארצי מחדד את הלכת איסקוב

בית הדין האזורי דחה כאמור את בקשת המעסיק לאחר שקבע שבהתאם להלכת איסקוב, ובהמשך בעניין קלנסוואה, כדי לפגוע בפרטיותו של עובד – על המעסיק לקבוע מדיניות ברורה, שתקבע את קוד ההתנהגות בנוגע למעקב אחר עובדים באמצעות הטלפון הנייד. מאחר שהחברה לא עשתה זאת, וגם לא עדכנה את העובד שקיימת אפשרות שבמועד כזה או אחר תנטר את מקומו באמצעות הטלפון שברשותו – הוחלט לא להיעתר לבקשה.

עם זאת, בית הדין הארצי ביקש לחדד את הלכת איסקוב, וציין: "אנו סבורים כי הלכת איסקוב וקלנסוואה רלוונטיות כאשר מבקש המעסיק מראש להנהיג פרקטיקה הכרוכה בפגיעה בפרטיות (עניין קלנסוואה) או גישה ישירה למחשב העובד ולקבל ממנו מידע מלא לרבות כזה הכרוך בפגיעה בפרטיות בצורה בלתי אמצעית (עניין איסקוב). המכנה המשותף לשני אלה הוא שהפגיעה בפרטיות מובנית בהסדר, ולכן נדרש המעסיק לתת ביטוי למדיניותו על מנת שהעובדים יוכלו לכלכל צעדיהם.

"הלכות אלה לא נקבעו בהקשר לגילוי מסמכים, כשבהקשר זה יש לשקול באופן פרטני את אינטרס הגילוי במונחי הוגנות, יעילות וקידום חקר האמת מול אינטרס הפרטיות, וגם – וזה העיקר – את היכולת לתור בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה אחר מנגנון מזעור הפגיעה בפרטיות, כפי שנערוך להלן", הוסיף בית הדין הארצי.

בית הדין הארצי הבהיר כי פרסום מדיניות או הימנעות מכך, אין בהם כשלעצמם כדי להכריע את הכף בשאלת מתן צו גילוי או הימנעות מכך. כך למשל, במקרה בו הפגיעה בפרטיות ניתנת למזעור, כמו במקרה הנוכחי, אז אין בפרסום או באי פרסום מדיניות רלוונטיות לשאלה האם להיענות או לדחות בקשה לצו גילוי.

מנגד, פרסום מדיניות כשלעצמה אינה מצדיקה בהכרח גילוי המידע המבוקש, שכן גם אז יהיה מקום לבחון את מידתיות הפגיעה בפרטיות. כך או כך, במקרה שלפנינו קיימת דרך חלופית למזעור הפגיעה בפרטיות במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים, ולכן בית הדין הארצי קבע שאין מקום להידרש לשאלת מידת הרלוונטיות של פרסום או אי פרסום מדיניות להיענות או דחיה של בקשה לצו הגילוי.

נפסק שמבחן הרלוונטיות במובנו הצר מתקיים באופן ברור ביחס לשתיים מבין עילות התביעה. הראשונה, נוגעת לעילת הפיטורים, והשנייה עוסקת בעבודה בשעות נוספות.

מבחן הרלוונטיות במובן הרחב מביא בחשבון את השיקולים הבאים:

1. היקף הגילוי – ציר הזמן: החברה צמצמה את הבקשה לקבל דו"ח איכון סלולר לחודשיים בלבד, בין השעות 06:00-20:00. יצוין כי בבקשתה המקורית בפני בית הדין האזורי ביקשה צו הכולל את כל שעות היממה במשך החודשיים האחרונים. "אנו סבורים כי צו הכולל את כל שעות היממה חורג מהאיזון הנדרש ואינו מידתי, שכן הוא חורג מיריעת המחלוקת וככזה אינו תורם לחקר האמת או יעילות הדיון, אלא להיפך – מסרבלו", ציין בית הדין הארצי בהחלטתו.

2. סוג המידע – זיקתו לבעל דין: המידע נושא צו הגילוי מתייחס לבעל דין בהליך, הוא התובע, ולא לצד שלישי להליך. בעצם הגשת התביעה יש לראות ויתור מכללא על טענה לפגיעה בפרטיות או בחיסיון.

3. אופן מסירת המידע: נתוני האיכון הנמסרים על ידי חברת הסלולר עלולים לטמון בחובם גם "מידע עודף", כלומר מידע אודות מקום הימצאו של העובד שלא לצורכי עבודתו. על כן, נקודת האיזון הראויה היא בהעברת נתוני האיכון קודם כל לעובד אשר יהא רשאי להשחיר את המידע העודף. אולם, להשחרה צפויה להיות משמעות ראייתית, שכן משמעותה היא הודאה בכך שבעת זו לא היה המשיב במקום הקשור לעבודתו.

בית הדין הארצי ציין כי מסירת דוחות איכון למעסיק אינה מהווה תחליף לחובותיו בהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר וסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה בכל הקשור לקיום דו"חות נוכחות מסודרים במקום העבודה. "ההחלטה במקרה זה מוגבלת לנסיבותיו של המקרה, בו מדובר בעובד אשר עבודתו מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיק ומאופיינת בניידות גבוהה מאתר לאתר", הבהיר בית הדין.

כך התקבל ערעור החברה, והעניין הוחזר לבית הדין האזורי בנצרת על מנת שיוציא צו המופנה לחברת הסלולר למתן נתוני תקשורת ביחס לחודשיים האמורים בשעות האמורות. נתוני התקשורת יועברו ישירות לעובד, שיהיה רשאי להשחיר את המידע העודף לשיטתו ולהעביר לאחר מכן לידי החברה את המידע, כולל ההשחרות.

<< לחצו לצפייה: פסקי דין חשובים בדיני עבודה >>