בית הדין לעבודה בחיפה פסק לאחרונה במסגרת תביעה ייצוגית שעל חברת שמירה ואבטחה לשלם לעובדים תוספת ותק במסגרת הסכם קיבוצי רטרואקטיבית למשך 7 שנים, ומתח ביקורת נוקבת על התנהלות ההסתדרות הלאומית, שלאורך כל הדרך התנגדה לאישור התביעה כייצוגית.
"זכאותם של חברי הקבוצה לתוספת ותק מכוח ההסכם הקיבוצי – זכות בעלת מאפיינים של חקיקת מגן, לא מומשה ואף נרמסה גסות על ידי הנתבעת וכך גם על ידי ההסתדרות הכללית, שלא השכילה לעמוד על מימוש זכויות עובדי החברה, אלא חזרה ותמכה בטענות הנתבעת כמעט במלואן, לאורכו של כל ההליך הארוך שהתקיים לפנינו", ציין בית הדין לעבודה בהחלטתו. "במצב דברים זה, ישנה חשיבות מיוחדת לקבלת התובענה הייצוגית שלפנינו, שתביא בסופו של יום למימוש זכויותיהם של חברי הקבוצה".
על פי ההסכם הקיבוצי, עובד זכאי בגין כל שנת ותק לתעריף של יום עבודה אחד עד למקסימום 10 שנות עבודה, וכך טען התובע הייצוגי שבהתאם להסכם הקיבוצי – סכום תוספת הוותק בענף השמירה הנו בסך 5.78 שקלים ליום עבודה עבור כל שנת ותק.
עם זאת, עמדת ההסתדרות המפתיעה היתה שיש ללכת לפי צו ההרחבה החל על ענף השמירה, הקובע תוספת בגובה 1.48 לירות, ולכן תוספת הוותק לטענתה עומדת רק על 0.0947 שקל ליום.
בית הדין לעבודה קבע כי "ההסכם הקיבוצי ברור ומפורש", וכעת החברה מבקשת יחד עם ההסתדרות לחשב את ערכה של תוספת הוותק לפי הקבוע בצו ההרחבה – טענה "בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת", כלשון בית הדין.
"קשה לראות מצב כיצד הנתבעת טוענת משך שנים לתחולתו של הוראות ההסכם הקיבוצי עליה… וכעת מבקשת הנתבעת לשלם לעובדיה זכויות דווקא בהתאם לקבוע בצו ההרחבה", ציין בית הדין לעבודה בהחלטתו.
בסוף ההחלטה חזר בית הדין לעבודה לסיבוב ביקורת נוסף כלפי התנהלות ההסתדרות: "לא נוכל לחתום פסק דין זה מבלי לומר מספר מילים על התנהלותה המצערת של ההסתדרות הכללית בתיק שלפנינו. משך כל ההליך שלפנינו, ההסתדרות הכללית – היא הארגון היציג של עובדי החברה, ואמורה להגן על זכויות עובדים ומימושן – התנגדה נחרצות לאישור התביעה כתובענה ייצוגית… היינו מצפים כי ההסתדרות הכללית שבתקופה הרלוונטית לתובענה זו, שימשה כארגון היציג של עובדי החברה, תפעל למימוש זכויות העובדים, ולא ההיפך הגמור מכך, כפי שקרה בפועל בהליך שלפנינו, כאשר ההסתדרות טענה שוב ושוב, כי לא היה מקום לאשר את תביעתו של התובע כתובענה ייצוגית. טענה כי הזכות לתוספת ותק זניחה ביותר ואפסית ויש לחשבה לכל היותר בהתאם לקבוע בצו ההרחבה דווקא".
בית הדין חייב את החברה לשלם לתובע המייצג סך 50,000 שקל, ובנוסף לבא כוח התובע שכר טרחה בסך 200,000 שקל.
[תע"א 751-07]