ראשי»רגולציה»פסיקה בדיני עבודה»נציב תלונות הציבור על השופטים בביקורת חריפה על בית הדין הארצי לעבודה: "עשויה להיווצר פגיעה באמון הציבור"
נציב תלונות הציבור על השופטים בביקורת חריפה על בית הדין הארצי לעבודה: "עשויה להיווצר פגיעה באמון הציבור"
מעסיקולוג11:40
כבר שנים נוהג בית הדין הארצי לערוך ישיבות פנימיות דיסקרטיות ללא פרוטוקול כדי להביא לפתרון סכסוכי עבודה. כעת קובע נציב תלונות הציבור שמדובר בהתנהלות לא חוקית
"לא נמצא מקור סמכות המתיר לשופט בית הדין הארצי לשמש מגשר מפשר, ובה בעת לשמש גם כשופט היושב על מדין ושופט על פי דין. אין בית הדין יכול לשמוע כל אחד מהצדדים לחוד וההרכב הפוסק בדיון המשפטי אינו רשאי להיחשף לדברים שנאמרו אצל המגשר/מפשר" – כך כתב נציב תלונות הציבור על השופטים, אליעזר ריבלין, בהחלטה שפרסם השבוע בעקבות תלונה שהוגשה לפתחו.
"נראה כי בית הדין לעבודה, מתוך כוונה ראויה וטובה, מערב בין התחומין באופן תדיר", הוסיף ריבלין. "עירוב תחומין זה גורע, מטבע הדברים, מן הסמכות המוסרית המוסדית ומן הניקיון התודעתי הנתונים לשופט, בעת שהוא יוצא מ'חדר הישיבות' ועובר לאולם בית הדין, בעת שהוא נדרש לצוות על הצדדים ולהורות להם כיצד לנהוג. טשטוש קו הגבול עשוי להביא לביזוי בית הדין ולהתעלמות הצדדים מצווים שהוא מוציא… ההתנהלות הגמישה ב'חדר הישיבות' זולגת לאולם המשפט – והרֶסן מוּת".
ריבלין הוסיף שכאשר פעולת בית הדין נעשית בחדר סגור, בהיעדר פרוטוקול, עשויה להיווצר פגיעה באמון הציבור. "עלול להיווצר הרושם כי בית הדין נותן חסותו להסכמים סמויים מן העין בין הצדדים, בלא שהדברים נבחנו לאור השמש. היושב בדין יקשה לשמר בידו את חזקת האובייקטיביות, לאחר שניסה לגשר לגופו של סכסוך ולאחר שבמסגרת זו הוא נפגש עם מקצת הצדדים במשפט ולא עם כולם", הוסיף ריבלין.
הרקע לתלונה בה דן נציב תלונות הציבור, היה שביתת פתע עליה הכריזו במאי השנה עובדי נמל אשדוד ונמל חיפה. נקבע דיון בתיק לשעה 18:00, אך מספר דקות לאחר השעה האמורה נכנסה לאולם אחת מהעוזרות המשפטיות, והזמינה ללשכת השופט את יו"ר ההסתדרות, נשיא התאחדות התעשיינים, נציגת פרקליטות המדינה, מייצגי הוועדים וכן נציג מכל מקום עבודה.
רק בשעה 21:00 החל הדיון הפומבי עצמו באולם בית הדין, בתחילתו פנה השופט שישב בראש ההרכב אל הצדדים שהשתתפו בפגישה בחדרו, בשאלה אם יש להם מה להוסיף על שנאמר. בתגובה הם הביעו נכונות להיכנס למשא ומתן בחסות בית הדין, נמסרו לוחות זמנים – ובכך תם הדיון.
"שחיתות בהליך השיפוטי"
מנכ"ל חברה, שאיננה צד להליך שהתנהל בעניין, הגיש תלונה בעקבות הדברים לנציב תלונות הציבור, כאשר לדבריו יש לחברה שבראשה הוא עומד עניין רב בתיק "מתוקף עיסוקה במדיניות בשוק העבודה".
לטענתו לא ברור כיצד נוהל "הדיון" בלשכת השופט, ללא פרוטוקול וללא נוכחות כל הצדדים המעורבים בהליך – התנהלות החורגת מסדרי המשפט המקובלים ומהתנהלותם התקינה של שופטים.
לדבריו בית הדין קיים הליך של גישור שיש בו טעם לפגם, שכן הוא נערך בפני אותו גורם – בית הדין לעבודה – שאמור להכריע בשאלות המשפטיות בסופו של אותו הליך, ובמיוחד כאשר הליך הגישור מחליף כליל את הדיון המשפטי. המתלונן הוסיף כי המצב שבו עניינים מהותיים ובעלי חשיבות ציבורית נידונים בחדר סגור וללא פרוטוקול אינו תקין, ואף יכול לדעתו להביא לכדי שחיתות בהליך השיפוטי.
מתגובתו לתלונה האמורה של השופט אילן איטח, שישב בראש ההרכב, עולה כי אכן התקיימו שני דיונים בלשכתו, ובשניהם לא נכחו כל בעלי הדין שבתיק. לדברי השופט, הוא ביקש לכנס את הצדדים הנוגעים לסכסוך העבודה הקיבוצי כדי לקדם תהליך של משא ומתן, כאשר המטרה הראשונה והעיקרית – כאשר קיים ברקע איום השביתה – היא להחזיר את הצדדים להידברות על מנת למנוע נזקים "שעלולים להגיע למיליוני שקלים למשק הישראלי".
מאמצים אלו אינם יכולים, לדברי השופט איטח, להתנהל "באולם מלא שיושבים בו עשרות אנשים שאינם הנציגים למשא ומתן". בנוסף לכך, הימצאותם של גורמים אשר נושאים בקרבם "מטען רגשי עצום" אינו מאפשר דיון פתוח של כלל הגורמים הנוגעים לסכסוך.
היעדר בסיס חוקי להתנהלות בתי הדין
לאחר שקיבל לידיו את עמדת השופט, כמו גם את עמדת נשיאת בתי הדין לעבודה ורדה וירט-לבנה שנתנה גיבוי להתנהלותו של השופט איטח, הבהיר נציב תלונות הציבור שהחוק הוא מקור הסמכות של בתי המשפט ובתי הדין, והם מוסמכים לפעול אך ורק בגדרו.
החוק אינו מסמיך את בית הדין לקיים בפניו, במסגרת דיון משפטי, הליכי גישור או ישיבות שאינן פומביות, אלא אם כן מדובר בתיקים המתנהלים מכוח החוק בדלתיים סגורות.
בית הדין אמנם רשאי להפנות את הצדדים לגישור, אך על פי החוק הליך גישור זה אינו מתקיים בפני בית הדין הדן בתיק. מעבר לכך, דברים שנמסרו במהלך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי וממילא אינם גלויים לאוזניו של השופט.
"לא נמצא איפוא מקור סמכות המתיר לשופט בית הדין הארצי לשמש מגשר מפשר ובה – בעת לשמש גם כשופט היושב על מדין ושופט על פי דין", קבע ריבלין. "בענייננו, כך למדתי, מתקיימים בבית הדין הארצי לעבודה נוהג, או 'מסורת', לקיים הליכי גישור בפני השופט או ההרכב האמורים הם עצמם להכריע בתיק. אך ספק רב אם יש בנוהג זה כדי להכשיר את שלא התיר המחוקק. סמכותו של בית הדין הארצי נקבעה בחוק. גם דו"ח ועדת זמיר, אותו מביאה נשיאת בית הדין בתגובתה הכתובה, מתאר תמונת מצב קיימת, בלא להתייחס להיבטים הנורמטיביים והחוקיים שביסודה".
ריבלין הוסיף כי הפרקטיקה המתוארת בתלונה מטשטשת את הגבולות שבין תפקידו המרכזי של השופט להכריע בסכסוך המתגלה בפניו, ולצוות על הצדדים, או מי מהם, לבין פעולתו של המגשר או המפשר. לדבריו, המגשר משמש לעתים "שמרטף" של הסכסוך, מגלה כשרונות פיוס ברוכים ומועילים, ומקיים פגישות כעניין שבשגרה. לא כך השופט.
