האוצר על חברי ועדת השקעות בקרנות פנסיה: "אינם מחוברים לשטח"
מעסיקולוג7:36
דו"ח מטריד במיוחד שפרסם אגף שוק ההון מתריע מפני ליקויים חמורים בהתנהלות ועדת השקעות בקרנות פנסיה, שאמונה על מיקסום התשואה של כספי החוסכים
"ניקוי שולחן", "ראייה קצרת טווח", "שגר ושכח", "גוף ריאקטיבי" – אלו הם רק כמה מהביטויים החריפים בהם השתמשה דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, בדו"ח שפרסמה השבוע בנוגע להתנהלות הרשלנית של כמה מוועדות ההשקעה של קרנות הפנסיה, שעתידם הכלכלי של החוסכים הפנסיוניים מצוי בידן.
לאחר שנים של תרדמת חורף ארוכה, החל הציבור לנהל מו"מ עיקש עם נציגי קרנות הפנסיה בנוגע לדמי הניהול הנגבים ממנו, ומומחים דאגו להזכיר לו שדמי הניהול אינם חזות הכל. ישנם פרמטרים נוספים חשובים לא פחות, כדוגמת רמת השירות שמקבל החוסך, גודלה של קרן הפנסיה, ובעיקר: התשואה שרושמת קרן הפנסיה על החיסכון הצבור. פערי התשואה בין קרנות הפנסיה השונות הם משמעותיים, ומכאן שדמי ניהול נמוכים לצד תשואה נמוכה עלולים לייצר קצבת פנסיה הרבה פחות אטרקטיבית מדמי ניהול גבוהים שבצידם תשואה נאה.
מי שאחראי על האופן בו יושקעו כספי הפנסיה של הציבור בקרנות הפנסיה היא ועדת ההשקעות, שמורכבת ממומחים פיננסים מהשורה הראשונה שאמורים להכיר היטב את השוק, ולחזות מהן ההשקעות שיניבו את התשואה הגבוהה ביותר עבור החוסכים הפנסיוניים.
חברי הוועדה נדרשים להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק ולהפגש אחת לשבועיים לדיון מקצועי, פורה ומעמיק, מאחר שתנודות השוק והגידול המהיר בתיקים המנוהלים מצריכים שינויים תכופים באסטרטגיית ההשקעה. עם זאת, כעת מתברר שוועדות ההשקעה של קרנות פנסיה לא פעם הופכות לחותמת גומי, ומותירות למערך ההשקעה להתנהל כראות עיניו. לעתים עוסקים חברי הוועדה בנושא מבלי לקיים בו דיון אפקטיבי, אלא רק דיון "לפרוטוקול".
חופש פעולה מוגזם
מהדו"ח שפרסמה סלינגר עולה שיש קרנות פנסיה, שזהותן לא נחשפה, בהן ועדת ההשקעות מעניקה למערך ההשקעות חופש פעולה רחב יתר על המידה, לעתים עד כדי ריקון מתוכן של מגבלות ההשקעה הנקבעות על ידה.
כך, למשל, קובעת ועדת ההשקעות טווח השקעה באפיק מסוים בהיקף הנע בין 0% ל-50%, על אף שהיקף הפעילות הינו שונה לגמרי, וכך מדובר במגבלה נטולת כל אפקטיביות.
חברי הוועדה אינם בוחנים לעומק מידע שהתקבל ממומחה חיצוני, גם כאשר מדובר במומחה בעל אינטרס, כמו קרן השקעות או מתווך, שאחראי למעשה גם על המידע וגם על הצעת ההשקעה.
פעילות ההשקעות מתבססת במידה משמעותית על אדם ספציפי, לרוב מנהל ההשקעות הראשי, וכך הגופים עלולים למצוא עצמם בבעיה רצינית במקרה של היעדרותו הממושכת מהעבודה. בנוסף, מתקשה הוועדה לאתגר את הצעות מנהל ההשקעות הראשי ואת נקודת המבט שלו על השוק, וכתוצאה מכך נפגעת קשות רמת הפיקוח על פעולותיו.
אילוצי זמן ועלויות
עוד עולה מהדו"ח כי חברי ועדות ודירקטוריון כמעט ואינם מחוברים לשטח: הם אינם מכירים את תהליכי העבודה שנהוגים בנושאי ההשקעות, ואינם מסיירים באופן תקופתי במערך ההשקעות במטרה להבין את האילוצים ואת הפוטנציאל באופן בלתי אמצעי.
ועדת הביקורת פועלת כגוף מאשר וריאקטיבי, שמטרתו "לנקות שולחן", ואינה בוחנת לעומק את הדו"חות שמוצגים בפניה בתחום ההשקעות, לעתים קרובות בשל אילוצי זמן ועלויות.
בפיקוח על פעילות ההשקעות קיים טשטוש בין פעולת ועדת ההשקעות, ועדת הביקורת והדירקטוריון, מה גם שלעתים המשתתפים בדיונים חברים גם בוועדה אחרת או בדירקטוריון.
הוועדה בוחנת את תיק ההשקעות בראש ובראשונה אל מול תשואות המתחרים ובראייה קצרת טווח, בעודה דוחקת שוליים שיקולים כמו ניהול הסיכונים, התיאבון לסיכון והאילוצים הפנימיים של הקופות והקרנות שמנוהלות.
אישור נהלים אוטומטי
בעת דיון על נוהל, מדיניות או בקרה, ועדת ההשקעות נדרשת לבחון את היישומיות של נוהל, וקובעת כיצד לבקר את קיומו. עם זאת, מדו"ח הממונה עולה כי האישור מתבצע בשיטת "שגר ושכח", כלומר ללא פיקוח ומבלי לוודא שההוראה אכן יושמה בשטח.
ועדות ודירקטוריון מאשרים לעתים נהלים ומסמכי מדיניות בצורה אוטומטית, מבלי לערוך דיון מהותי וללא ניסיון לבחון או לאתגר את המסמכים שמוגשים לאישור. בנוסף, לאחר האישור לא מתבצעת בדיקה בנוגע לרמת האפקטיביות של הבקרות, הנהלים והמדיניות שאושרו.
אף על פי שקיים תהליך מסודר לבחינת השקעה, הוא מתבצע בפועל כצ'ק-ליסט טכני, ומנהלי השקעות וחברי ועדת השקעות לא מאתגרים אותו. לדוגמה, מידע שמתקבל מהגוף שמציע את ההשקעה נתפס כנכון ולא נבדק או מאומת בדרכים נוספות, וכן תשובות לשאלונים מתקבלות כסופיות ולא נגזרות מהן שאלות המשך.
בוחנים הזדמנויות ומתעלמים מסיכונים
לעתים ההשקעה נבחנת בעיקר מצד ההזדמנות, תוך התעלמות מהסיכונים ומהאילוצים הכרוכים בה. קורה לא אחת שקיימת תחושת דחיפּות לביצוע ההשקעה, שמאפילה על הצורך לבחון את ההתאמה לפרופיל ההשקעות והסיכונים של התיקים המנוהלים.
במספר מקרים נמצא שהשקעות נבחנו אך ורק ברמת העִסקה, ללא בחינה של התאמת אופי העִסקה לתיקים השונים, כדוגמת עסקאות לא סחירות בעלות מח"מ ארוך שבוצעו עבור תיקי פנסיה צומחים ועבור תיקי גמל דועכים, ללא דיון לגבי מידת התאמתם לתיקים השונים.
עוד עולה מהדו"ח כי אין שימוש מספיק במומחים בנקודות החלטה רגישות כמו כניסה לסוג חדש של נכסים או הגדלה משמעותית של אחזקות בתחום מסוים.
