פיצוי בגובה 70 אלף שקל למועמדת שלא התקבלה לעבודה בשל ההיריון

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי בגובה 70 אלף שקל למועמדת שלא התקבלה לעבודה בשל היותה בהיריון.

"העובדה שהחברה שקלה לחובת התובעת את היעדרותה הצפויה מעבודתה עקב צאתה לחופשת לידה, אינה מהווה אבחנה מותרת, אלא אפליה פסולה", הבהיר בית הדין בהחלטתו.

התובעת התראיינה לתפקיד הקמה וניהול מוקד טלמרקטינג בחברה במותג איפור בינלאומי. היא עברה בהצלחה את הריאיון וזומנה לפגישה נוספת בחברה, שלאחריה זומנה לפגישה שלישית בה סיפרה שהיא בהיריון, והובהר לה על ידי נציגי החברה שהעניין משנה את פני הדברים. כעבור מספר ימים הודיעה לה החברה שהוחלט לא להעסיק אותה בתפקיד.

לטענתה הובהר לה באופן חד משמעי שהתקבלה לעבודה לאחר שזוהו בה הכישורים הנדרשים לתפקיד, והסיבה היחידה בגללה לא החלה עבודתה בחברה הייתה הריונה והיעדרותה הצפויה בשל חופשת הלידה.

החברה טענה להגנתה שממילא לא נחתם עם התובעת הסכם מחייב בנוגע לקבלתה לעבודה, ושבסופו של דבר היא לא התקבלה לעבודה משיקולים ענייניים, בשל היעדרותה הצפויה מעבודתה עקב צאתה לחופשת לידה.

מבחן ההכתמה

המבחן שנקבע בפסיקה לקיומה של הפליה הינו מבחן תוצאתי: "איסור האפליה לפי חוק השוויון אינו חל רק על כוונה מפורשת של המעביד, אלא גם על מעשים שתוצאתם האובייקטיבית גורמת לאפליה".

בית הדין הארצי לעבודה אף פסק שדי בכך שאחד השיקולים להחלטה הנבחנת היה שיקול אסור, על מנת "להכתים" את ההחלטה בכללותה.

"מאחר וקבענו כי הוכח בפנינו כי בהתאם להתרשמותם הסובייקטיבית של נציגי החברה ענו כישורי התובעת על דרישות המשרה, אין עוד לדון בסוגיה זו", דחה בית הדין את טענת החברה שהתברר בשלב מאוחר יותר שהתובעת כלל אינה מתאימה לתפקיד בשל חוסר ניסיון מקצועי. "חרף זאת ומעבר לדרוּש, נציין כי התובעת הוכיחה כי כישוריה התאימו למשרה, גם בהתאם למבחן האובייקטיבי".

המשא ומתן בין התובעת לחברה, הגיע לשלב מתקדם ביותר, ואין כל ספק שהחברה כבר קיבלה החלטה עקרונית בדבר התאמת התובעת לתפקיד והביעה רצון להעסיק את התובעת במשרה המוצעת. על פי עדות התובעת, שנמצאה מהימנה, נאמר לה בשיחה טלפונית על ידי נציגת החברה: "את האחת! אנחנו סגורים. ומה איתך?", והתובעת השיבה לה באופן מיידי וחד משמעי שהחליטה לקבל על עצמה את התפקיד.

מסר הרתעתי למעסיקים

על אף שהחברה כבר קיבלה החלטה עקרונית לקבל את העובדת לתפקיד, נפסק שאין הדבר נחשב לקבלתה לעבודה. "שקלנו בכובד ראש האם ניתן לקבוע, כטענת התובעת, כי למעשה התובעת כבר התקבלה לעבודה", אמר בית הדין. "בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי יהא זה נכון לקבוע כי המשא ומתן בין הצדדים, אף שהגיע לשלב מתקדם ביותר, התגבש לכדי קבלת התובעת לעבודה".

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שטרם סוכמו תנאי השכר והתנאים הנלווים. בין הצדדים היה קיים פער בדבר גובה השכר המבוקש למשרה, כאשר התובעת הבהירה כי מבחינתה מדובר בנושא עקרוני ותנאי מהותי.

"הוכח בפנינו כי בין הצדדים לא נכרת הסכם, מאחר ולא סוכמו באופן סופי תנאים מהותיים אשר עניינם בתנאי השכר והתנאים הנלווים", המשיך בית הדין. "עם זאת, אין בקביעה זו כדי לגרוע מאחריותה המוגברת של החברה לנהוג בתום לב ובשוויון כלפי התובעת".

השיקולים שהביאו את בית הדין לפסוק לעובדת פיצוי בגובה 70 אלף שקל שקל היו השלב המתקדם אליו הגיע המשא ומתן בין הצדדים, בסמיכות לחתימה על ההסכם; כישוריה של התובעת אשר התאימו למשרה, כאשר הסיבה היחידה בגינה לא התקבלה למשרה היא חופשת הלידה העתידית; הצורך בהעברת מסר הרתעתי לציבור המעסיקים; השכר המשוער שהייתה התובעת משתכרת; עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובעת; אובדן הפרנסה במהלך תקופת ההיריון; התובעת נאלצה לפנות לקבלת דמי אבטלה ואף להקדים את חופשת הלידה. מנגד נשקלה לזכות החברה העובדה שהיא מעסיקה נשים רבות, אשר הרו וילדו במהלך העסקתן אצלה. בנוסף חויבה החברה לשלם לעובדת הוצאות שכר טרחת עורך דין בגובה 15 אלף שקל.

[סע"ש 14082-08-14]