ראשי»כתבות פופולריות»השופטת פסקה למועמד פיצוי בגובה 15 אלף שקל, חוסר תום לבו הפחית את הפיצוי ל-1,000 שקל
השופטת פסקה למועמד פיצוי בגובה 15 אלף שקל, חוסר תום לבו הפחית את הפיצוי ל-1,000 שקל
מעסיקולוג11:07
צוות השפיטה בבית הדין לעבודה הסכים שהמעסיק הפר את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אך נציגי הציבור דרשו הפחתת הפיצוי בשל חוסר תום לב של המועמד
התובע ביקש לעבוד כמלצר בבית הקפה, אך נאמר לו ש"מלצרות זה רק לבנות". בית הקפה טען שהתובע – סטודנט למשפטים – הציג עצמו כמחפש עבודה רק כדי להפיל אותו בפח, ולא ביקש באמת ובתמים לעבוד כמלצר.
"בית הקפה לא קיבל את התובע לעבודה בשל מינו, ובכך הפר את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה", פסקה השופטת אריאלה גילצר-כץ. "בית הקפה בחר להעסיק מלצריות בלבד. בהעסקת מלצריות בלבד פגע בית הקפה פגיעה כפולה בגברים: ראשית, פגיעה בגברים אשר לא הועסקו אצלה. שנית, המסר הסקסיסטי של בית הקפה כי על נשים לעבוד כמלצריות ושימור הסטריאוטיפ של נשים וייעודן לעבודה מסוג מסוים".
בית הדין האזורי לעבודה דן בשלושה: שופט, נציג עובדים ונציג מעסיקים. ברוב המכריע של המקרים, פסקי הדין של בית הדין לעבודה הם למעשה החלטה של השופט או השופטת, ונציגי הציבור נוטים להסכים עם הכרעתם. במקרה זה, באופן חריג, נתגלעה מחלוקת בין השופטת לבין נציגי הציבור, וכך בניגוד להחלטת השופטת לחייב את המעסיק בפיצוי בגובה 15,000 שקל – הועמד הפיצוי על 1,000 שקל בלבד.
התובע טען שפנה אל קבוצת אנשים שהציגו עצמם כאחראים בבית הקפה, ושאל אם הם מחפשים מלצרים. "מלצרות זה רק לבנות", השיבו לו. הוא התבקש להביא קורות חיים, אולם הובהר לו כי סיכוייו להתקבל נמוכים.
יומיים לאחר מכן שב התובע לבית הקפה בליווי חברתו, והתנהלה שיחה ביניהם לבין נציגת בית הקפה שהוקלטה על ידי התובע. בשיחה נאמר לתובע כי "מלצרוּת זו לא אופציה לגברים", ולשאלת חברתו השיבה הנציגה כי "מלצריוֹת תמיד מחפשים". לאחר השיחה נערך ראיון לחברתו של התובע לצורך העסקתה, על אף שהודתה בעדותה בבית הדין שלא היה לה עניין לעבוד בבית הקפה.
בית הדין לעבודה קבע שמדובר בשיחה שאופייה הוא סקסיסטי, על אף שחברתו של התובע עודדה את נציגת בית הקפה לנהל שיחה בסגנון זה, והיא אף הודתה בעדותה בבית הדין שגררה את הנציגה לשיחה.
"מקסימום יופי ומינימום אופי"
בדף הפייסבוק של בית הקפה, עוד בטרם פתיחתו, פורסמו פוסטים בהם נאמר מפורשות שדרושות מלצריות: "דרושות מלצריות למקום החדש שלנו בגבעתיים" ; "מחפשים את המארחת הראשונה שלו עם מקסימום יופי ומינימום אופי. הדרישות לתפקיד: 5 יח' מתמטיקה ומעלה, ניסיון בהרמת צ'ייסרים למרחק, שיזוף שלא מבייש את Danit Greenberg והכי חשוב חיוך כובש שמייצג אותנו בכבוד. פרטי אצלי. שיהיה לנו יום קסום; "לבר-מסעדה החדש שלנו בגבעתיים דרושות מלצריות עם ניסיון! ראש טוב, חיוך כובש וכמובן רצון לעשות כסף. נא ליצור איתי קשר בפרטי".
"דעתנו אינה נוחה משיחות כגון דא", התייחס בית הדין לשיחה השנייה שהתקיימה בין התובע לבית הקפה, בה נכחה חברתו. "אילו רק היה מדובר במילים בשיחת חולין שאין להן כל השלכות משפטיות – ניחא. אולם דיבורים מעין אלו יחד עם תוכן הפרסומים בפייסבוק מובילים למסקנה כי האווירה במקום הייתה סקסיסטית ומפלה. לא נעלם מעינינו כי תשובת נציגת בית הקפה ניתנה במענה לשאלתו של התובע, אשר השתמש במילים 'מלצרות זו לא אופציה לגברים'. ברם, משפטים כגון אלו יש להוציא אף מהשיח הפרטי".
בית הדין הבהיר כי גם אם לא תתקבל הקלטה שיחה זו כראיה – יש בידי התובע די והותר ראיות להפלייתו על ידי בית הקפה בשל מינו.
בפסיקה נקבע [דב"ע נו/3-129] שנטל ההוכחה הראשוני להפרה של חוק השוויון מוטל על כתפי העובד, אך ברגע שהעובד מביא ראשית ראיה – די בכך כדי להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק.
הבעלים של בית הקפה הטען שהתנהלות התובע תוכננה על מנת "לצוד" מעסיקים שמפלים בין עובדיהם, ועולה ממנה ריח חריף של ניסיון תרמית ומרמה. "חוסר תום ליבו של התובע זועק לשמיים, כיוון שכלל לא פנה אל בית הקפה בטרם הגיש תביעתו", צוין בכתב ההגנה. עם זאת, בית הדין קבע שהתובע הציג ראיות למכביר להתנהגות אפלייתית מצד בית הקפה.
מחקירתו של התובע התברר כי באמת חיפש עבודה, כך שלא מדובר בתובע שעובד בפועל ומחפש רק לכאורה עבודה. בית הדין ציין שייתכן שהתובע לא ביקש באמת ובתמים לעבוד בבית הקפה, אולם בית הקפה מילא לא הצליח להוכיח זאת.
"אין ספק כי המפגש השני בין התובע לבית הקפה נעשה לצורך ביסוס טענת האפליה", הוסיף בית הדין. "העובדה כי התובע לא הקליט את השיחה הראשונה מעידה כי הוא אכן בא בידיים נקיות ובתום לב אל בית הקפה. עם זאת, רור כי הפעם השנייה שהגיע התובע יחד עם חברתו, הייתה במטרה להקליט את השיחה ו"להפליל" את בית הקפה".
לאור כל זאת פסקה השופטת גילצר-כץ לעובד פיצוי בגובה 15,000 שקל, אולם דווקא נציג העובדים מר גיל אלוני סבר שמדובר בפיצוי גבוה מדי, ואליו כמובן הצטרף נציג המעסיקים מר איסר באומל.
תובע סדרתי
כעולה מכתבי הטענות ומעדות התובע, כך נימק נציג העובדים את עמדתו, זו אינה הפעם הראשונה שהתובע עושה שימוש בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה כנגד אי העסקתו כמלצר במסעדה [ס"ע 1858-11-14].
"עובד המגיע לדרוש עבודה – עליו לנהוג על פי חובת האמון המוגברת בדיני עבודה, משמע עליו לבוא בתום לב ובניקיון כפיים", הוסיף נציג העובדים. "לא מצאנו בהתנהגותו של התובע כי הפגישה השנייה עומדת במבחן חובת האמון המוגברת של תום לב וניקיון כפיים. לא זו אף זו, הגדיל התובע ולא פנה טרם הגשת התביעה אל בית הקפה לברר את עניינו".
נציג העובדים קבע גם הוא שבית הקפה לא הצליח להוכיח שלא הפר את החוק, אולם התובע לא נהג בתום לב בכל הקשור לדיני עבודה ובכלל. "אשר על כן אאמץ את העיקרון המובא מדיני עשיית עושר ולא במשפט – 'זה נהנה וזה לא חסר'".
כך חויב בית הקפה בפיצוי בגובה 1,000 שקל בלבד, נוסף על סך 2,000 שקל שכר טרחת עורך דינו של התובע ו-500 שקל בגין הוצאות משפט.
