הקפאת תנועת הגוף למשך שתי דקות בלבד עשויה לגרום לכם לשינוי הורמונלי שמשפיע על המוח שיהיה תקיף, בטוח בעצמו ונינוח, או לחלופין לחוץ ומרגיש כבוי. אז איך בדיוק עושים את זה? על כך עונה הפסיכולוגית החברתית אמי קודי בהרצאתה המרתקת ב-TED, בה היא הציגה את הממצאים המפתיעים של סדרת ניסויים שערכה.
"כשמדברים על תקשורת לא מילולית, לרוב מתכוונים ליכולת שלנו לשפוט אחרים וליכולת שלהם לשפוט אותנו על פי שפת הגוף והבעות הפנים", אומרת קודי, "אבל אנחנו נוטים לשכוח מישהו חשוב נוסף שמושפע מהתקשורת הלא מילולית שלנו: אנחנו עצמנו".
לאחר שבחנה תקשורת לא מילולית של כוח ושליטה בעולם החיות, גילתה קודי דמיון רב בינה לבין השפה הלא מילולית של האנושות – שתיהן באות לידי ביטוי בהתמתחות פיזית ובהגדלת המימדים, כדוגמת זכר האלפא שפורש את ידיו לצדדים.
קראו עוד במעסיקולוג:
* פסיקה: ביטול חוזה עבודה לפני תחילת העסקה מחייב שימוע
* גמול שעות נוספות: ביה"ד הארצי מרחיב את המונח "תפקיד הנהלה" לטובת המעסיק
* בית הדין הארצי לעבודה: מה מותר לשאול מועמדת בנוגע לזמינותה?
באולימפיאדה ניתן לראות שוב ושוב את הזרועות המונפות למעלה בצורת V ואת הסנטר המורם – תנועה אינסטינקטיבית של הזוכים בתחרות. לדברי קודי, זו תהיה גם התגובה האינסטינקטיבית של עיוור מלידה שכלל לא יודע על קיומה של תנועה זו.
לעומת זאת, כשבעלי חיים ובני אדם מרגישים חוסר ביטחון – הם נסגרים, עוטפים עצמם, וממזערים את הנפח שהם תופסים בחלל.
מנהיגים בדם
השאלה שקודי חקרה היא האם באמצעות זיוף של שפת הגוף ניתן להעלות את הביטחון העצמי ולהיראות בעלי עוצמה, ובמילים אחרות: האם התקשורת הלא-מילולית שלנו משפיעה על מה שאנחנו חושבים על עצמנו?
בגופנו קיימים שני הורמונים המשפיעים על תחושת הכוח והחולשה: הטסטוסטרון – הורמון השליטה, והקורטיזול – הורמון המתח הנפשי. בקרב הזכרים הדומיננטיים בהיררכיה של להקות קופים ניתן למצוא כמות גבוהה במיוחד של טסטוסטרון, וכך גם בקרב בני אדם שהם מנהיגים בעלי עוצמה והשפעה.
כדי להוביל ולהנהיג אין די ברמה גבוהה של טסטוסטרון, שכן חשובים לא פחות אופן התגובה ודרך ההתמודדות בשעת לחץ. ואכן, נמצאה כמות נמוכה של קורטיזול הן בקרב זכרי האלפא בטבע והן בקרב מנהיגים אנושיים.
ניסוי פשוט, תוצאות מדהימות
במסגרת ניסוי שערכה קודי נלקחו דגימות רוק מהמשתתפים, והם חולקו לשתי קבוצות – האחת הקדישה שתי דקות לתנוחות גוף שמאפיינות בעלי עוצמה, והקבוצה השנייה הקדישה פרק זמן זהה לתנוחות גוף שלרוב מאפיינות אנשים חסרי עוצמה (ראו בתמונה).
לאחר מכן נשאלו המשתתפים אם הם מעוניינים להמר, ונלקחה מהם דגימת רוק נוספת. הממצאים היו מובהקים: בקרב בעלי תנוחת העוצמה עלתה רמת הטסטוסטרון בשיעור של 20% וירדה רמת הקורטיזול בשיעור של 25%, לעומת קבוצת התנוחה הלא-עוצמתית, בה נרשמה ירידה בשיעור של 10% ברמת הטסטוסטרון ועליה של 15% ברמת הקורטיזול.
בעלי עוצמה נוטים להיות אופטימיים ובדרך כלל חשים עצמם ברי מזל, ואכן – בקרב 86% מבעלי תנוחות העוצמה החליטו להיענות להצעה להמר, ואילו בקבוצה שנדרשה לתנוחה הלא-עוצמתית רק 60% הימרו.
"רק שתי דקות הובילו לשינויים ההורמונליים האלה, שמשפיעים על המוח שיהיה תקיף, בטוח בעצמו ונינוח, או לחוץ ומרגיש כבוי", מסבירה קודי.
ראיון עבודה מלחיץ
ניסוי נוסף שערכה קודי התחיל גם הוא באמצעות חלוקת המשתתפים לשתי קבוצות שמקדישות דקות ספורות לתנוחות שמאפיינות בעלי עוצמה או חסרי עוצמה. מיד לאחר מכן הוזמנו המשתתפים לראיון עבודה מלחיץ במיוחד, בו המראיינים נועצים עיניים במרואיין ללא מתן פידבק לא-מילולי לדבריו – דבר שלרוב מעלה את רמת הקורטיזול בצורה ניכרת.
הראיונות צולמו בווידאו, והתיעוד הועבר לאחר מכן לשופטים שלא ידעו מאיזו קבוצה הגיע כל מרואיין. והתוצאות? ניחשתם נכון: אלו שביצעו תנוחות מעצימות לפני הראיון הותירו רושם הרבה יותר טוב.
אז בפעם הבאה שאתם ניצבים בפני משימה שגורמת לכם להרגיש הססנות או חוסר ביטחון בנוגע ליכולות ולכישורים שלכם, כדוגמת הרצאה בפני מאות אנשים או פרזנטציה בעלת השלכות הרות גורל על עתיד החברה – מצאו לכם פינה שקטה ומתחו איברים לכל הצדדים במשך שתי דקות. ושיהיה בהצלחה.
<< לחצו לצפייה: פסקי דין חשובים בדיני עבודה >>
