פיצוי על עוגמת הנפש: "כך לא מתנהל מעסיק מול עובד שנפגע מאלימות בעבודה"

"כך לא מתנהל מעסיק אל מול עובד שנפגע באירוע אלימות בעבודה. יצירת סביבת עבודה נאותה ובטוחה במקום עבודה משמעה גם דאגה וטיפול בעובד שנפגע, מה שלא היה כאן" – כך נימק בשבוע שעבר בית הדין לעבודה בתל אביב את החלטתו לחייב את המעסיקה לפצות ב-20 אלף שקל עובדת שהותקפה על ידי המנהלת, בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלותה.

העובדת הועסקה במשך כ-6 חודשים בחנות אופנה. לאחר סיום העסקתה, הגישה תביעה כספית בסך 145 אלף שקל נגד מנהלת החנות ונגד בעלת החנות.

לטענתה, לאורך תקופת עבודתה סבלה מיחס משפיל ומבזה מצד מנהלת החנות, בעוד המעסיקה מעלימה עין מהנעשה. הדברים הגיעו לשיא, כאשר בין השתיים פרץ ויכוח על רקע הנחה אותה הבטיחה העובדת ללקוחה. המנהלת דחפה אותה אל מחוץ לחנות, בעטה בה, והשליכה את תיקה האישי אל מחוץ לחנות כך שתכולתו נשפכה על המדרכה.

נגד המנהלת הוגש כתב אישום, היא הורשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, והוטל עליה עונש מאסר על תנאי למשך 3 חודשים ושירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. מאז אירוע התקיפה, לא חזרה העובדת לעבודה, ולטענתה היא סובלת ממשבר נפשי מתמשך ואינה מסוגלת לחזור כלל למעגל התעסוקה.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* פיצוי לעובדת בגובה 25,000 שקל בשל העסקה פוגענית
^* בית הדין לעבודה: "התייחסות החברה אל עובדיה גובלת באטימות כלפי זכויות עובדים, שלא לומר באכזריות"
^* פוטרה ללא שימוע, נפסק באופן מפתיע שהמעסיק נהג כדין

"חליפו של מעסיק"?

בית הדין קיבל את טענת מנהלת החנות לפיה אין לו סמכות עניינית לדון בתביעה נגדה, ודחה אותה על הסף מאחר שהוא אינו מוסמך לדון בעילות תביעה המופנות כלפי עובד אחר, לרבות מנהל.

לבית הדין לעבודה אמנם קיימת סמכות לדון בתביעות של עובד כנגד חליפו של מעסיק, אולם הפסיקה קובעת שמנהל אינו בא בגדר "חליף" למעסיק. יובהר שאין בכך כדי למנוע הגשת התביעה נגד המנהלת לערכאה המוסמכת.

העובדת טענה שהיא זכאית לפיצוי בגובה 50 אלף שקל מאחר שפוטרה ללא שימוע, אולם לאחר בחינת והעדויות והראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין שהיא התפטרה ולא פוטרה.

טענה נוספת שהציגה העובדת היא שיש לחייב את המעסיקה בפיצוי, מאחר שהתעלמה מהתנהגותה הפוגענית של מנהלת החנות כלפיה. בית הדין הארצי טרם קבע הלכה בעניין זה, אולם באוקטובר 2019 פסק בית הדין האזורי בתל אביב שבמקרה כזה זכאית העובדת לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בכך שלא סופקה לה סביבת עבודה הולמת.

עם זאת, במקרה הנוכחי קבע בית הדין שהעובדת לא הוכיחה שהמעסיקה היתה מודעת להתנכלות ולמסכת ההשפלות ממנה סבלה. הוכח שבמהלך שלושת החודשים להעסקה שררו בין השתיים יחסים טובים. בנוסף, בית הדין הבהיר שגם אילו היתה העובדת מוכיחה שיחסי העבודה בין השתיים היו עכורים במשך תקופה מסוימת – אין בכך בהכרח כדי להצדיק מסקנה בדבר התנכלות.

תגובה לא אמפתית

על אף כל זאת, בית הדין פסק לעובדת פיצוי בגובה 20 אלף שקל בשל עוגמת הנפש, בעקבות התנהלות המעסיקה מול העובדת לאחר אירוע התקיפה שהתרחשה בחנות.

"ניתן היה לצפות מהמעסיקה שתגלה אמפתיה כלפי העובדת, שכאמור ניזוקה מהאירוע פיזית וגם נפשית, ומכל מקום להשהות את שיפוטה ולא 'לקחת צד' כנגד העובדת", נימק בית הדין את החלטתו. "ברם, מעיון במסרון ששלחה המעסיקה לעובדת למחרת האירוע עולה תמונה לחלוטין, פוגענית ולא מחמיאה".

במסרון האמור, כתבה המעסיקה לעובדת שנוכח האירועים החמורים שהתרחשו בחנות, היא התבקשה לא להגיע למשמרת וזומנה לשימוע לפני קבלת החלטה אם להמשיך להעסיק אותה מאחר שלא נשמעה להתרעות קודמות בנוגע ל"אי כיבוד סמכותה של מנהל החנות ויצירת סכסוכים ועכירות בקרב הצוות", כלשונה.

"מהמסרון עולה כי המעסיקה מיהרה להשעות את העובדת עקב האירוע, ומנוסח הדברים ברור שהיא מאשימה במידה מסוימת את העובדת", ציין בית הדין בהחלטתו. "זאת, למרות שהיא ידעה – ואם לא ידעה הרי שיכולה הייתה לדעת באמצעות צפייה פשוטה בסרטון ממצלמת האבטחה – שמי שהתקיפה באותו האירוע הייתה המנהלת, ומי שהותקפה הייתה העובדת".

[סע"ש 57664-11-16]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא התנכלות תעסוקתית >>