בית הדין לעבודה בתל אביב דן לפני מספר ימים בעתירה שעניינה בשאלה האם עובדת רשאית לתבוע בגין הפרשות חסרות לפנסיה לא רק את המעסיק שהפריש בחסר, אלא גם את קרן הפנסיה.
התובעת טענה שקרן הפנסיה התרשלה והפרה את חובת הזהירות כלפיה, שכן היה עליה לבדוק אם הסכומים שהופקדו לטובתה היו בשיעור המתחייב.
בית הדין דחה טענה זו, תוך שהוא מסתמך על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה [ע"ע 1341-01] שקבע כי "יש הבדל מהותי בין חובתה של קרן פנסיה להעמיד את מבוטחיה על הפגיעה בזכויותיהם כתוצאה מתקנונה, כפי שנקבע באותו מקרה, לבין הטלת חובת גילוי על קרן הפנסיה בנוגע לזכויות עמיתה מכוח הסכמים קיבוציים בנוגע לשכרם… בנוגע להסכמים קיבוציים אלה אין לקרן הפנסיה יתרון כלשהו, היא אינה צד להם, ואין כל סיבה שתהא אחראית כלפי מבוטחיה בקשר לגילויים. לשם כך עומדים בפני המבוטחים אמצעים אחרים".
בית הדין אף ציין שאין כל מקור חוקי על פיו חלה על קרן הפנסיה חובה לבדוק את שכרו של העובד המבוטח ממנו נגזרות ההפרשות, ושגם חובת תום הלב הקיימת ביחסים בין המבוטח לבין קרן הפנסיה אינה כוללת בדיקת תקינות השכר שמשולם למבוטח על ידי המעסיק מכוח הסכמים קיבוציים.
נוכח כל האמור, הורה בית הדין על מחיקתה על הסף של התביעה כנגד קרן הפנסיה.
[מבטחים סע"ש 18692-08-16]