העובדת בוטחה בקרן פנסיה חדשה במקום ותיקה, המעסיק יפצה בכ-160 אלף שקל

"כמעסיק היה אחראי לברר עם העובדת במועד תחילת עבודתה באיזו קרן פנסיה היא בוחרת. זאת במיוחד לאור האפשרות הסבירה כי כבר היה לעובדת חשבון פעיל בקופה קיימת, בהיותה בעלת ותק קודם בהוראה. המעסיק לא פעל כנדרש ממנה, ובכך התרשל כלפי העובדת" – כך פסק לאחרונה בית הדין לעבודה בתל אביב, וחייב את המעסיק לפצות את העובדת בכ-160 אלף שקל, בעקבות הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך.

זאת לאחר שמכלל הנזקים שנגרמו לעובדת – שהוערכו ב-240 אלף שקל – נוּכה שיעור של 40% בשל תרומת העובדת להעמקת הנזק: "על העובדת מוטלת היתה אחריות לבדוק ולדעת היכן מנוהל החיסכון הפנסיוני שלה, בפרט בעת מעבר ממעסיק אחד לאחר. במיוחד שעה שהנתונים נרשמו בתלוש השכר שלה 'שחור על גבי לבן'", הבהיר בית הדין. "טענת העובדת כי היא 'לא מתעסקת בניירת' אינה יכולה להפחית ממידת האחריות שלה".

קראו עוד במעסיקולוג:
^* בית הדין הארצי: הרווחים שנצברו בקופת פיצויי פיטורים ייזקפו לטובת המעסיק
^* "דחיית פרישה לפנסיה אחרי גיל 60 אינה כדאית מבחינה כלכלית, בכל תרחיש"
^* מעסיקים אינם מודעים לסיכון אובדן פיצויי פיטורים שצברו

העובדת הגישה תביעה נגד המעסיק לפיצוי בגין נזק שנגרם לה בעקבות צירופה לקרן פנסיה מבטחים החדשה, למרות שהיתה מבוטחת קודם לכן במבטחים הוותיקה.

זאת לאחר שצברה לסירוגין זכויות בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה החל ממרץ 1993 ועד אוגוסט 2009, במסגרת עבודתה אצל מעסיקים שונים.

לטענתה, בעת קבלתה לעבודה הציגה תלושי שכר ממעסיק קודם, מהם עלה בבירור שהיתה לה קרן פנסיה במבטחים הוותיקה. למרות זאת, המעסיק צירף אותה לקרן הפנסיה מבטחים החדשה.

שיהוי ניכר

לטענת העובדת, התנהלותו זו של המעסיק הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליו, וכך נגרם לה נזק כספי. בכתב התביעה טענה שהיא אינה בקיאה בתחום הפנסיה, ושלא היתה מודעת להבדלים בין הקרן הוותיקה לחדשה, מה גם שלא ידעה שהועברה לקרן הפנסיה החדשה. לכן, כך טענה, אין לה חלק בגרימת הנזק.

המעסיק טען להגנתו שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, באופן שגרם לשינוי לרעה במצבו, ושצירוף העובדת לקרן פנסיה חדשה נעשה בשל טעות כנה. הוא הפנה לפסק דין מדצמבר 2014 [סע"ש 25025-04-13], לפיו על העובדת מוטלת האחריות לוודא שזכויותיה הפנסיוניות נשמרות, והיה עליה לעשות זאת באופן אקטיבי.

לכן טען המעסיק שהעובדת התרשלה כאשר לא פעלה במועד להקטנת הנזק, ומכאן שיש לה אשם תורם המצדיק דחיית התביעה, או לכל הפחות הפחתת הפיצוי בשיעור 50%.

אסמכתה? לא קריטי

לאחר שבחן את הטענות, העדויות והראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין שאכן העובדת המתינה, משיקוליה שלה, עד הרגע האחרון לפני התיישנות תביעתה בטרם פנתה למעסיק. "שיהוי זה יש לזקוף לחובת העובדת בקביעת מידת האשם התורם בגרימת הנזק", הבהיר בית הדין, "יחד עם זאת, בהתאם לחוק ולהלכה הנוהגת, אין די בטענת השיהוי כדי למנוע דיון בתביעה לגופה".

המעסיק טען שהעובדת לא הציגה בתחילת עבודתה אצלו אסמכתה לכך שהיא זכאית להיות מבוטחת במבטחים הוותיקה, אולם בית הדין קבע שלא הוכח שהיא נדרשה לכך. מאחר שלא הובאו עדויות מטעם עובדי המעסיק שהיו אחראים על קליטת העובדת, קיבל בית הדין את גרסת העובדת לפיה הציגה תלושי שכר ממקום עבודה קודם, בהם צוין כי בוטחה בקרן הפנסיה הוותיקה.

בין כך ובין כך, הבהיר בית הדין שהיתה מוטלת על המעסיק האחריות בתחילת העסקת העובדת לברר באיזו קרן פנסיה היא בוחרת, במיוחד לאור הוותק שלה בהוראה. לכן נפסק שהעובדת זכאית לפיצוי בעקבות הנזקים שנגרמו לה עקב התנהלות המעסיק.

"אין לי מושג"

"על פי התרשמותנו מהראיות, העובדת ידעה שקיימים הבדלים בין הקרנות, וכי המשך ביטוחה בקרן הוותיקה עדיף על פי הקרן החדשה", ציין בית הדין בהחלטתו, תוך הסתמכות על כך שהיה לה ניסיון קודם במעבר למקום עבודה חדש, על כל המשתמע מכך, לרבות שיוך לקרן הפנסיה הנכונה.

עדותה של העובדת, לפיה נודע לה רק בדיעבד על עניין ביטוחה בקרן החדשה והחזרתה לקרן הוותיקה לאחר ש"מישהו שם לב", סותרת את התצהיר שהגישה לבית הדין, בו ציינה במפורש שמי שהבחין בשיוכה השגוי היה "מי שהיה אמון על קבלתי לעבודה", וכי "גורם זה" השיב אותה לקרן הוותיקה.

לאורך כל העדות העובדת השתמשה במושגים "אין לי מושג" ו-"אני לא מתעסקת בניירת". כך ענתה גם בנוגע לאמירות מפורשות בתצהירה, המתייחסות לידיעה אישית שלה אודות טעות דומה שאירעה במקום העבודה הקודם. "תשובות אלה של התובעת אין בידינו לקבל", הבהיר בית הדין.

לאור ניסיון העבר של העובדת, היה עליה לצפות אפשרות שתתרחש טעות נוספת בשיוכה לקרן הפנסיה בעת המעבר למקום עבודה חדש.

משמעות לחלוף הזמן

בית הדין התרשם שהעובדת ידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת, שיש עדיפות להמשך הביטוח בקרן הוותיקה על פני ביטוח בקרן החדשה, ויש משמעות לחלוף הזמן לעניין האפשרות לתקן את הטעות.

למרות כל אלה, במשך תקופה ארוכה לא פעלה העובדת על פי מידת האחריות הנדרשת ממנה, ולא פנתה למעסיק או לקרן הפנסיה לתיקון המצב.

"בנסיבות אלה, ובהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה כמובא לעיל, אנו קובעים כי שיעור האשם התורם של העובדת הנו בשיעור 40% מהנזק הנטען", פסק בית הדין.

הערך האקטוארי של הפרש הפנסיה, בחישוב מהוון לגיל 64, עומד על סך כ-270 אלף שקל, ולכן נפסק לעובדת פיצוי בשיעור 60% מסכום זה. זאת נוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגובה 8,000 שקל.

[סע"ש 34848-07-16]

<< לחצו לצפייה בכל הכתבות בנושא פנסיה וגמל >>