הרובוטים מעבירים הילוך: האם אנו לקראת עידן של פוסט-עבודה?

קרוב ל-90% מכלל עובדי הטקסטיל בקמבודיה ווייטנאם נמצאים בסיכון גבוה לאבד את מקום עבודתם בעקבות מגמת האוטומציה במפעלים במסגרתה משולבים בפס הייצור רובוטי תפירה ("sewbots") – כך עולה מדו"ח של ארגון העבודה הבינ"ל (ILO) שפורסם אתמול ב-Guardian.

9 מיליון אנשים, רובם נשים צעירות, מועסקים במשרות בתחום הבדים, הבגדים וההנעלה באיגוד מדינות מזרח אסיה (ASEAN) באזור הכלכלי הכולל את קמבודיה, תאילנד, מלזיה ואינדונזיה. אנשים אלה מצויים בקבוצת סיכון גבוהה לאבד את מקום העבודה שלהם לטובת הרובוטים.

מהדו"ח עולה כי רובוטי תפירה אמנם אינם צפויים להופיע במפעלים באסיה, אולם הם ישולבו בפסי ייצור באירופה ובארצות הברית – איום כה גדול עבור מדינות אסיה שדורש היערכות מיידית. 

לפני כחודש וחצי הודיעה יצרנית הנעליים אדידס כי היא מצויה בעיצומם של תהליכי בניית מפעל בגרמניה שמושתת כולו על רובוטים, ללא צורך בכוח אדם אנושי.  הייצור בקנה מידה סיטונאי צפוי להתחיל כבר בשנת 2017, ובשנה זו גם מתוכנן להיבנות מפעל נוסף בארה"ב. 

בסוף מאי השנה הכריזה הענקית הסינית פוקסקון, הספקית של אפל וסמסונג, על החלפת 60,000 עובדים ברובוטים. על פי דיווח של גורם ממשלתי בסין, אחת החברות במדינה קיצצה בחצי את כוח האדם, ונותרה עם 50,000 עובדים בעקבות הכנסת רובוטים למפעל הייצור.

על פי דיווח ה-BBC, מאז ספטמבר 2014 השקיעו 505 חברות ברחבי סין כ-430 מיליון דולר ברובוטיקה במטרה להחליף אלפי עובדים. כלכלנים מזהירים שוב ושוב מפני השתלטות הרובוטים על עולם התעסוקה, וממחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד בשיתוף דלויט עולה כי במהלך שני העשורים הקרובים כ-35% מהעבודות עלולות להיעלם מהעולם.

מעבר מייצוא לשיווק מקומי

אז מה מושך את החברות לטכנולוגיה החדשנית? ג'יי-הי צ'אנג, ממחברי דו"ח ILO, מסביר שהרובוטים מציעים איכות ועלות ללא תחרות, ללא חשש לפגיעה במוניטין. המפתח ללוחמה בפיטורים ההמוניים הצפויים, הוא אומר, הוא שינוי קהל היעד מייצוא לשיווק מקומי ברמה יוקרתית, שרובוטים לא יוכלו לספק. זאת, באמצעות הכשרת עובדים על ידי התאגידים והממשלה.

"ניתן לראות בתהליכי האוטומציה כדבר בעל פוטנציאל חיובי", טוען ניק סרניסק, ממחברי הספר המצאת העתיד: פוסט-קפיטליזם ועולם ללא עבודה. "אם נחלק את העבודה באופן שוויוני יותר - כולם יוכלו לעבוד פחות, ובנוסף אנחנו יכולים ליצור דרכים נוספות שבאמצעותן אנשים יוכלו לקבל הכנסה, ולא רק באמצעות משכורת".

לדברי סרניסק, קיצור שבוע העבודה מ-40 שעות ל-32 שעות ויצירת שבוע עבודה של 3 ימים, עשויים להביא לחלוקת עבודה שוויונית יותר. הכנסת בסיס אוניברסלית שתספק המדינה לצורך מתן שכר הדרוש להישרדות תעניק את הביטחון הכלכלי הדרוש.

"התפישה הרווחת היא שהסיכון העולה מאוטומציה של מקומות עבודה הוא בעיה של מדינות עשירות, אבל הבעיה היא גדולה הרבה יותר במדינות בהן השכר הממוצע נמוך", מוסיף סרניסק. "זהו משבר שקשה להפוך להזדמנות, ואני לא חושב שהגישה המסורתית של עולם העבודה עשויה לפתור את הבעיה. אבל אולי זו הזדמנות להתקדם לעידן של פוסט-עבודה".

"בתרחיש הטוב ביותר יעסקו הרובוטים בעבודות חזרתיות ומשעממות שאינן דורשות יכולות קוגניטיביות, כדוגמת ייצור בגדים", מציין צ'אנג. "הרובוטים ישולבו יותר במשימות מסוכנות או מלוכלכות, כדוגמת ערבוב כימיקלים".

ומה יישאר לעובדים לעשות? על כך משיב צ'אנג שהם יוכלו להתמקד במשימות מאתגרות ומתגמלות יותר, שבצדן שכר גבוה יותר, כמו למשל תכנון הרובוטים ועיצוב המוצר - עניין שכמובן אינו רלוונטי עבור כוח עבודה נטול השכלה.