לאחרונה ניתן לזהות שינוי מגמה בפסקי הדין של בית הדין לעבודה, כאשר מעבר להכרעה המשפטית – השופטים נוהגים מעת לעת להעביר מסר למעסיקים בנוגע לאווירה שמצופה מהם ליצור במקום העבודה.
בית הדין לעבודה בחיפה מתח לאחרונה ביקורת על התבטאות מעסיק כלפי עובדת שביקשה לדעת מדוע לא עודכנה בנוגע למשימה חדשה שנדרשה לבצע, לאחר שכבר נקלעה לעומס עבודה רב ביחס ליתר העובדים באותו תפקיד.
"אני לא צריך להודיע לך, אני לא צריך להגיד שום דבר. אמרתי לו שיפנה אליך נקודה. זה הכל. תטפלי בו" – כך השיב לה אחד הבעלים ובנו של המנכ"ל, המשמש כמנהל מחלקה בחברה וכממונה הישיר של העובדת.
"קשה להשלים עם אמירות אלו מצד מעסיק, הממונה הישיר על העובדת, אשר אינו רואה את העובד כמשאב אנושי", התייחס בית הדין להתבטאות זו. "במסגרת הפררוגטיבה הניהולית רשאי המעסיק לנהל את עסקו כראות עיניו, וכפי שנראה לו יעיל כך שיוכל לקדם את האינטרסים של עסקו. בתוך כך, המעסיק רשאי לקבוע את סדרי העבודה, לרבות תחומי עבודתו ואחריותו המקצועית של העובד. יחד עם זה, זכות זו של המעסיק, כמו כל זכות אחרת, אינה אבסולוטית. יש לאזנה לעומת זכויות העובד. בין היתר, זכותו של העובד להשמיע את דברו בטרם ישנה המעסיק את סדרי עבודתו".
"את יכולה לקום וללכת הביתה"
העובדת הועסקה כפקידת חיתום אלמנטרית בחברה פרטית שמספקת שירותי תפעול לסוכני ביטוח שונים. בית הדין התרשם שמדובר היה בעובדת מסורה ומוערכת, שביצעה את עבודתה בהצלחה רבה והחברה היתה שבעת רצון מתפקודה המקצועי. נוכח חריצותה ויעילותה, לאורך השנים נוספו לעובדת עוד ועוד תחומי אחריות וטיפול מקצועי והיא היתה נתונה לעומס עבודה רב בהשוואה ליתר החתמות בחברה.
כ-5 שנים לאחר תחילת עבודתה, קיבלה העובדת שיחת טלפון מסוכן ביטוח שאמר לה שהוא הופנה אליה לצורך קבלת טיפול ושירות ללקוחותיו. היא השיבה לו שהיא אינה מטפלת בו, ושאף אחד לא עדכן אותה על כך.
באותו יום יזמה העובדת שיחת טלפון עם מנהלה הישיר, שהוקלטה על ידו והוגשה כראיה לבית הדין, וביקשה לדעת מדוע הוא לא דיבר איתה לפני שהפנה אליה סוכן נוסף. "אני אמרתי לו שיפנה אליך שאת תתני לו טיפול. למה את לא מטפלת בו?", אמר לה הבוס בתגובה.
"כי אני לא מתכוונת לעבוד עם עוד סוכן. אתה לא יידעת אותי, לא מדבר איתי. אני לא מתכוונת לעבוד עם עוד סוכן", אמרה לו העובדת.
"אני לא צריך להודיע לך, אני לא צריך להגיד שום דבר. אמרתי לו שיפנה אליך נקודה. זה הכל. תטפלי בו", השיב הבוס.
העובדת הבהירה שאין בכוונתה לטפל בסוכן נוסף, ותגובתו של הבוס היתה: "את לא מתכוונת לטפל בו? את יכולה לקום וללכת הביתה. בסדר?". העובדת ענתה "תודה רבה. ביי ביי".
בעקבות הדברים הפסיקה העובדת להגיע לעבודה, ולמחרת פנתה בהודעת דוא"ל לחשב השכר בחברה בבקשה לקבלת מכתב פיטורים ותלוש משכורת אחרון. לאחר שלא קיבלה התייחסות לפנייתה, פנתה העובדת לנציגי החברה שוב ושוב בנושא.
בית הדין לעבודה: "מעסיק הפועל בהגינות ובתום לב, אשר נודע לו שהעובד טוען לפיטוריו, מזמן את העובד לשיחה ומבהיר את עמדת המעסיק לפיה העובד לא פוטר מעבודתו ועליו לשוב לעבודה סדירה"
שבוע לאחר השיחה עם הבוס, הוא שלח לעובדת מייל בה טען שכלל לא פוטרה. "התנהגותך והמהירות בה את פועלת, מעלה שאלות ותהיות רבות", נכתב בין היתר במייל. "מכל מקום, הריני להודיעך בצורה חדה וברורה, אינך מפוטרת, ולא ברור למה את מתנהלת כפי שאת מתנהלת. הנך מתבקשת לסור למקום עבודתך מזה כחמש שנים. ככל שאת חפצה לעזוב את מקום העבודה, נא המציאי למשרדי מכתב התפטרות כחוק וכדין".
העובדת פנתה למנכ"ל החברה תוך הבהרה שפוטרה על ידי בנו, והמנכ"ל השיב לה: "תתאמי איתו פגישה, תקיאו אחד על השני ותסגרו את הנושא לשביעות רצון כולם, ואם לא תסתדרו – אתערב". העובדת לא השיבה למייל.
בית הדין על הבוס: "בורר מילים ומתחמק מתשובות"
"העובדת מסרה גרסה אחידה, הגיונית ואמינה", ציין בית הדין בהחלטתו. "עדותה היתה עקבית וסדורה. התרשמתי מהעובדת בעת עדותה שהיא העידה על הדברים כהווייתם, כפי שהתרחשו במציאות, וענתה בכנות ובישירות לכל שאלה שהופנתה אליה בחקירה נגדית. מנגד, התרשמתי מעד החברה שעדותו היה מגמתית ומחושבת, ובחקירתו הנגדית ניכר עליו שהוא בורר את מילותיו, מתחמק מתשובה ישירה, מחפש אישורים אצל בא כוחו, ומשיב תשובות כלליות וכוללניות".
בית הדין דחה את טענת החברה לפיה היה על העובדת להצביע על עומס עבודה חריג שמונע ממנה לעבוד עם הסוכן החדש. "לא זו בלבד שמקובלת עלי עדות העובדת לפיה עבדה בעומס, אלא שהממונה עליה אישר בעדותו שהעובדת עבדה עם שלושה סוכנים, בעוד שיתר עובדות החברה עבדו עם סוכן אחד", ציין בית הדין.
הממונה על העובדת נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא עדכן את העובדת מראש שהיא עומדת לטפל בסוכן החדש בנוסף לסוכנים האחרים שבטיפולה, ולדברי בית הדין מסר גרסאות שונות ולא משכנעות.
כוחניות וגסות רוח?
בית הדין אף התייחס לכך שהעובדת היא זו שיזמה את השיחה עם הממונה עליה על מנת לברר מדוע לא עודכנה בנוגע לסוכן החדש. "מצופה ממעסיק שנדהם לשמוע על סירוב עובד לבצע את העבודה, כך לגרסת החברה, שיפנה אל העובד ויברר עמו את פשר הדבר", פקפק בית הדין בעדות הבוס לפיה הופתע מסירוב העובדת לבצע את עבודתה.
הבוס טען שהעובדת הודיעה לו "בכוחניות ובגסות רוח, כי היא מסרבת לטפל בלקוח החדש". נטען שהיא התלהמה בשיחה, וכי "סירבה במפורש ובהתרסה לבצע את תפקידה". גרסה זו נדחתה מכל וכל, מאחר שהקלטת השיחה יצרה רושם בקרב השופטים שהשיחה נוהלה בטון רגיל וענייני. "אמנם נשמע בקולם שהם מתוחים וטעונים, אולם השיחה נוהלה ללא הרמת קול ונימת קולם היתה זהה", הבהיר בית הדין.
"במחלוקת העובדתית מי 'לחץ על ההדק' ומי הביא בפועל לסיומם של יחסי העבודה – יש לבחון את האמירות והמעשים, ולא את הכוונה (הדגשות במקור – מעסיקולוג) שצד מנסה לייחס לדבריו בדיעבד. לא נאמר לעובדת בשיחה 'את יכולה לעבוד או שאת יכולה להתפטר'. כל שנאמר לה הוא 'את יכולה לקום וללכת הביתה'. אמירה זו, גם אם נאמרה בלהט הדברים, כשהבוס כועס, היא אמירה חד משמעית וברורה. שנית, אין ממש בטענה שהעובדת סירבה לבצע את עבודתה. התובעת היתה מוכנה להמשיך ולבצע את עבודתה כתמול שלשום, וכל שעלה בשיחה הוא לעניין תוספת העבודה עם סוכן חדש".
פיטורים בשעת כעס
יצוין שהמעסיק לא טען שהאמירה "את יכולה לקום וללכת הביתה" נאמרה ב"עידנא דריתחא", שהרי לגרסת החברה ממילא לא מדובר בפיטורים, כי אם בהתפטרות. הפעם הראשונה שהבוס התייחס לאמירתו בשיחה היא שבוע לאחריה, ואילו בפיטורים ב"עידנא דריתחא" על המעסיק להבהיר סמוך לאירוע שהוא חוזר בו על מנת לבטל את תוקפם המשפטי של הפיטורים.
"מעסיק הפועל בהגינות ובתום לב, אשר נודע לו שהעובד טוען לפיטוריו, מזמן את העובד לשיחה ומבהיר את עמדת המעסיק לפיה העובד לא פוטר מעבודתו ועליו לשוב לעבודה סדירה", התייחס בית הדין לכך שחלף שבוע עד שהבוס הבהיר לעובדת שאינה מפוטרת. "התנהגותו של הבוס, המלמדת על שתיקה ואפס מעשה, מעוררת תמיהות ותהיות".
כך נפסק שהעובדת פוטרה ולא התפטרה, ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. בנוסף נפסק לעובדת פיצוי בגובה 2 משכורות בשל פיטורים שלא כדין, משיקולים אלו: מדובר בעובדת ותיקה; עובדת מוערכת מאוד שנחשבה עובדת טובה, מקצועית ומסורה; היא פוטרה לאלתר, מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת כדין; היא נפגעה מהתנהלות הבוס וחשה זלזול מהדרך שבה נהג בה; לא נמסר לה אישור תקופת העסקה וכספי הפיצויים שוחררו למעלה מ-3 חודשים לאחר מועד הפסקת העבודה.
[ס"ע 41866-05-16]
<< לחצו לצפייה: פסקי דין חדשים בדיני עבודה >>
